באמת שנמאס לי לכתוב על זה כבר, אבל זה מה שאני מרגישה -זדיינו.
גיליתי למה פעם היתי שמה זין על כולם, (כולל חברות והכל) ולא היתי מקשיבה בכלל למה שאומרים.
וזה היה רק בגלל שת'אמת. לא היו לי חברות.
או שהיו.
ופשוט לא הרגשתי שהן שם.
בדיוק מה שקורה לי בזמן האחרון.
לא אכפת לי יותר מאף אחד. לפעמים גם לא מהחברות היותר קרובות שלי.
ועכשיו אני גם בטוחה,
שכשאני אעזוב את הבצפר (זה יקרה בשלב מסוים..)
אז אני אשמור על קשר אולי עם 2 חברות משם גם זה לא בטוח.
במיוח לא כשאני מרגישה שכל דבר שאני אומרת הופך לתחרות, כל דבר שאני עושה פתאום לא בסדר.
עד עכשיו האופי שלי לא הפריע לאף אחת.
כשהן בנפרד הכל בסדר אבל כשכולן ביחד,כל אחת תופסת תחת, מתחילה לרדת על השניה רק כדי להצחיק, רק כדי להשאר בעיניינים.
ובזמן האחרון ,אני שמה לב שאני אומרת את זה על הרבה אנשים.
2 בנות מפקירות תמיד, אף פעם לא באות לא מדברות איתי רק בבצפר, או כשצריך משהו.
אחת חברה הכי טובה.(מי שמכיר אותי , יוכל לנחש לבד)-ואיתה אני בטוח אשמור על קשר.
אני יכולה להגיד רק על עוד מישהי שאני מרגישה שהיא שם בשבילי, אבל גם זה לא תמיד.
והשתיים האחרות, הדבר היחידי שהן חברות שלי בגללו-זה כדי לריב.
היה רק יום אחד שהרגשתי ממש טוב, ושאולי אני טועה לגבי כולן.
וביום אחרי זה אחת הבנות הצליחה להרוס לי את כל ההרגשה.
וברור שיש את הבנות מבחוץ, שלא תמיד יוצאות איתנו,
אבל לפחות לפעמים כשהן כן אז מכבדות אותי, לא רבות איתי אףפעם
לא תופסות עלי תחת.
לא חשות את עצמן יותר מידי.
ורק שתביני.
אם את לא רוצה ליהיות חברה שלי, וכל החיים שלך את הולכת ליהיות איתי בתחרות
(לפחות איך שאני מרגישה)
עדיף שתבואי בכנות ותגידי, שמעי, אין מצב שאני מסוגלת לעמוד בזה, לא רוצה ליהיות חברה שלך.
זה ישמע נורא, זה כבר נשמע נורא.
אבל אני אסתדר עם זה.
אני מעדיפה לשמוע את זה מאשר לריב ולהרגיש חרא באופן תמידי.
או בכלל.
לשמוע את זה ממישהי אחרת שאומרת לי, הדס, למה רבתן? ואז להגיד לה: "לא רבנו למה?"
ולשמוע את הדבר הכי גרוע של: "אז למה היא מתיסת אלייך ככה?"
ולדעת שאין לי מה לענות. זה הרגשה פשוט מזעזעת.
לפעמים פשוט בא לי לנסוע מכאן, רחוק.
ולא לחזור אף פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
ניסיון לא מוצלח ליצור את מירי נחירי..(אין אף בגודל המתאים)
