כל כך קל לקחת את החיים ברגע.
החלטה של רגע יכולה לשנות הכל.
הסיפור הוא שהיום (יום ראשון) התחיל דיי נחמד. קמתי בבוקר התארגנתי לבצפר, פגשתי את דביר והלכנו לשבת בגן שליד הבצפר. ישבנו דיברנו, עישנו, צחקנו וכמובן קפאנו מקור, ואז ליאת באה עוד פעם צחקנו וזזנו לבצפר כי היה 10 דקות אחרי תחילת השיעור.
היסטוריה עבר כרגיל - הכתבת החומר.
אנגלית - היה מטורף! כולם היו בהיסטריה, כולם בכו.
"ילדה אחת מעמל א' התאבדה!"
כל השכבה הייתה במסדרונות, אף אחד לא נכנס לשיעור, כולם בכו בעיקר החברות של אותה ילדה.
גמאני הייתי בשוק למרות שלא היכרתי אותה. אמרו שהיא נפלה מקומה 10 בסירקין בגלל שהיא רבה עם אבא שלה.
כמה אומץ צריך בשביל להחליט החלטה של רגע (להתאבד) ולעשות את זה שניה אחרי. עדיין קשה לדמיין את זה, קשה להבין את זה, למה?
ימי ראשון מתחילים להיות מפחידים. לפני חודש נפטרה מורה בבצפר - גם ביום ראשון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•Innocent•