היום היה היום האחרון של הלימודים.

נפגשנו בכיתות ב8 וחצי בבוקר עם המחנכת. קצת דיברנו על השנה שעברנו.

אחרי חצי שעה בערך, הלכנו לכיוון האולם ספורט.

הבצפר אירגן מופע של איזו שהיא להקה מגניבה,

קודם המנהלת זיבלה קצת בשכל עם הנאומים שלה אבל אחרי זה היה מצחיק.

הלהקה ניגנה שירים ישראלים משנות ה-80, הם לבשו בגדים של שנות ה-80, פאות.

אני וחברה שלי יושבות בשורה האחרונה באולם הספורט, שרות ביחד עם כולם את השירים,

קולטות את המחנכת שלי רוקדת עם כל שאר הבנות משכבת י' שרקדו.

אחרי כמה דקות אנחנו ירדנו למטה ורקדנו עם כל השאר, היה מצחיק ומהנה.

הפעם הבצפר השקיע - היה מופע טוב, ריקודים, צחוקים, כיף! יותר משנה שעברה.

אחרי המופע חזרנו לכיתות לקבלת התעודות.

אבל לפני התעודות, כל אחד שיתף את הכיתה במה שקרה לו הכי טוב השנה.

כמובן שכמעט רוב הכיתה אמרה שהכי טוב השנה היה הטיול השנתי "מסע בראשית",

לא ציפינו שנקבל טיול כזה, אבל היה שווה את זה.

אחרי שדיברנו על הטוב שקרה השנה, המחנכת חילקה את התעודות.

התעודה עוד איך שהוא בסדר, ציונים סבירים.

אחרי שקצת חיטטנו בתעודות, לראות איזה ציונים קיבלנו,

גיליתי שאני לומדת שנה הבאה רק 4 מקצועות.

אין לי מתמטיקה שנה הבאה כי סיימתי השנה, אין ספרות, אין היסטוריה.

אני רק לומדת גיאוגרפיה (מגמה), תנ"ך, אזרחות ואנגלית.

אני שמחה שסיימתי את י"א, תכלס זאת השנה הכי קשה, אבל היא הייתה קשה יותר.

השביתה שארכה חודשיים הקשתה עלינו עוד יותר מבחינת לחץ להספיק את החומר,

אבל התגברנו על זה והספקנו לעשות הכל.

שנה הבאה י"ב, השנה האחרונה של התיכון.

מצד אחד עצוב לי לעלות לי"ב, אחרי שנסיים אין יותר תיכון, יש צבא ואחרי זה החיים מתחילים.

דיי מפחיד, אבל מצד שני, אני שמחה שזאת השנה האחרונה, לא נראה יותר את הבצפר,

את המורים המעצבנים, את הספרנית החפרנית.

השנה הבאה תהיה אחלה של שנה, אין לי ספק בזה בכלל