Max The Tourist

אני אתחיל בכך שאגיד, לא היא לא האמא שלכם. מה שעושה את הסיפור ליותר מעניין. כי אותו רגע כבר עוד לא ידעתי מי היא (תגיד את האמת מקס, לא את זה רצית?).

בהתחלה רציתי לקרוא לעצמי ילד, אבל בסך הכול אני בכל מקרה אחד כזה, גם בגיל 28. אני ילד. אני מעדיף להתלהב ממשהו ולהתבאס שוב ושוב, מאשר לחיות עם עיני זקן, שמסתכל על העולם באדישות. הייתי שם פעם ואני לא חוזר לשם.

בקיצור לא הלך, היא שיקרה לי או פשוט לא אמרה את כל האמת. באותו רגע שקיבלתי את הטלפון של "אני צריכה לחשוב על זה", היא הייתה כבר בדרך לאקס שלה. כבר לא אוכל את עצמי, ההפסד הוא שלה. כמו שאומרים: Не бум бум мало летка, дура дура... או בעברית, ילדה קטנה מטומטמת. סורי, אבל זה ככה. כן, איך אפשר ברגע אחד לאהוב בן אדם וברגע שני לשנוא אותו? נו טוב, זאת לא פעם ראשונה, ברגע שאתאהב שוב הכול יעבור, או שאני אחליט לסלוח לה ואז אתאהב שוב, כמובן כבר במישהי אחרת.

לא משנה מה, היא נתנה לי בעיטה בתחת וזה טוב, התחלתי להרגיש עוד יותר את החיים, עברתי לתל אביב. פאק! עברתי לפאקינג תל אביב!!! אני גר ברחוב מקביל לרוטשילד, אלנבי במרחק של דקה הליכה. אני בגן עדן!

כך שאני מאושר, אני בונה את העתיד שלי. ואני ממשיך לעשות את מה שעשיתי לפניה רק יותר טוב. אני יודע שיש קצת חור בין החלקים אבל לא קרה מבחינת מערכות יחסים שום דבר מעניין חוץ מכמה סטוצים, אבל הן בטוח לא אמאות שלכם, ילדים :)

יצא לי לדבר איתה היום, העיניין הוא שהיא צריכה קצת זמן בשביל עצמה. היא לא מזמן יצאה ממערכת יחסים ארוכה וכמוני, לא הייתה בכלל מוכנה לזה שנפגוש אחד את השני. ועוד כך. אז בנתיים חודש חודשיים היא מעמידה את עצמה על הרגליים. השיחות איתה פשוט מדהימות כמו תמיד. אני מצד אחד פשוט מאוהב בה, עד כמה פשוט לדבר איתה. בחיים לא היה לי כל כך קל לדבר עם בחורה שאני אוהב.

תכלס, אני מאוד מתגעגע, אבל מבין אותה מאוד. אני הייתי באותו מצב לפני שנתיים. אני רציתי למצוא את עצמי, את המטרות שלי, לאן אני הולך וכו'. לולא עשיתי זאת, יש סיכוי לא הייתי פוגש את הבחורה המדהימה הזאת. אני באמת יכול להגיד לה כל דבר, בחיים לא קרה לי דבר כזה, או לפחות כמה שנים טובות.

בנתיים, כל עוד אנחנו לא ביחד, אני אמשיך לבנות את החיים שלי ולהעיץ את המומנטום בהם.

שיעברו כבר כמה חודשים, ואנחנו ביחד, באמת ביחד. אני מאמין שזה בהחלט לטובה, משהו חזק שאני באמת מוכן לחכות לו. כל שיחה איתה זאת השראה, היא המוזה שלי. היא גורמת לי לפרוח ולצמוח, לרצות להיות בן אדם טוב יותר ממה שאני עכשיו. אני אעזור לה בכל מה שאני יכול.

יום שישי אני במוסקווה, ב13 ההופעה של SLOT, יהיה ענק.

וכרגע גם לבחורה מיוחדת אחת שנכנסה לחיי לא מזמן והפחה אותם ב180 מעלות

אז ילדים, השבוע שאחרי היה מדהים, יצא לנו להיפגש המון. למרות שלזמן מאוד קצר, אבל הרגעים שלנו היו קסומים. מסתבר שגם אצלה זאת הייתה התאהבות מהרגע הראשון. היא סיפרה לי איך שהיא ראתה אותי ליד השולחן הרשמה ומשם זה התקדם.

קפצתי כמה פעמים אליה לבסיס, ישבנו ברכב שלי ודיברנו. ישבנו והתנשקנו המון, דיברנו על דברים, סיפרנו סיפורים מהחיים אחד לשני.

כל פעם שראיתי אותה התאהבתי יותר. התאהבתי בעומק שלה, בעומץ שלה, באמביציות שלה. מעבר ליופי החיצוני, יש בחורה מדהימה, שאני בהחלט אשמח שהקשר הזה יצליח.

ברגע זה כמעט שבוע לא יצא לנו להיפגש, ואני מאוד מתגעגע אליה. בקרוב אראה אותה.

נסעתי הביתה מאושר, מתרגש, שמח מחייך מאוזר לאוזן, עשיתי את זה! נישקתי אותה. כל כך רציתי את זה והינה עשיתי את הצעד הענק הזה. כאשר הגעתי הבייתה הייתי יכול לומר שהלכתי לישון מאושר אבל, בקושי נרדמתי מרוב התרגשות.

היום הבא, לא הייתה לי שום דרך לראות אותה חוץ מהאופציה לנסוע אחרי העבודה לבאר שבע. זכרתי שהיא עושה מצגת לעסק שלה בערב וגם עוד כמה חברים משוטפים באים... כך שהייתי חייב להגיע! בנסיעה לבאר שבע, השגתי חבר שגר בבאר שבע והזמנתי אותו שיבוא גם. מסתבר שלאסוף אותו לא היה סיבוב מטורף. בכל מקרה לא ראיתי אותו המון זמן וזאת הייתה הזדמנות טובה להתעדכן.

כאשר הגעתי ליד ביתה של יארה, הרמתי אליה צלצור [כולי מתרגש], היא ירדה למטה כדי לפגוש אותנו. החלק הענק היה בלנשק אותה. הכרתי בינייהם ואז עלינו למעלה. אחרי כמה דקות נכנסו גם 2 חברים שלי, פבל ואריק. בכל רגע שהיינו בחדר החלפנו מבטים אני והיא. חייכנו אחד לשני. פבל דיי מהר זיהה את זה. פבל הוא זה שעוזר ליארה להרים את העסק שלה ואני לומד ממנו המון. תוך שנה העסק שלו המריא וממשיך להמריא. היום הוא כמעט ולא צריך לעבוד, חיי מהכנסה פאסיבית ומטייל בעולם.

ברגע מסויים, פבל אומר לי, בצחוק כמובן, "מקס, תפסיק להתחיל עם בנות בצוות שלי. תתחיל להביא בנות לצוות שלך גם".

אני כבר לא זוכר מה אמרתי לו, באותו רגע, מה שהיה מצחיק שאני ויארה הסתכלנו אחד על השני וחייכנו. הוא לא יודע שאנחנו ביחד. אחרי זה לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו, שהיא בחורה מאוד חשובה לי ושלא יכנס באמצע (משהו כזה). הוא שאל אם זה רציני בינינו, אמרתי שכן. הוא גם הזכיר עוד חבר משוטף שרצה להתחיל איתה. אבל אמרתי לו שהבחור קצת פיספס את הרכבת.

"תשמור עליה", אמר פבל.

"כל על החיים שלי", אמרתי לו.

אחרי כל המצגת, לא רציתי לעזוב, אבל הייתי חייב לנסוע. לא ידעתי, אם לנשק אותה בשפתיים, ליד כולם ואז הם ידעו או לא. בסוף החלטתי שלא אכפט לי ואמרתי לה ביי בצורה שאני רציתי.

הבייתה לאשקלון הקפצתי את החברה שלה, שגרה בדיוק בדרך. נראה לי שהשארתי עליה אחלה רושם. כך שיש לי עוד נקודת זכות אצל החברה.

לילה, עוד לילה ללא שינה רצופה, כולי בהתרגשות.

אחרי זה כמו שאמרתי, היא לא יצא לי מהראש, חלמתי עליה, בהיתי בתמונות שלה וכו'.

היה דיבור על להיפגש, אותם חבר'ה שהיו ברכב בהתחלה, ולבסוף זה נקבע ליום שני, ה10.3. קבענו להגיע למטילדה בראשון, בעיקרון כמובן שאני רציתי לראות את יארה, אז הכול הלך חלק. מצד אחד רציתי לראות אותה לבד, אבל הייתי חייב לדעת בוודאות שהיא מרגישה את אותו הדבר.

היא אמרה לי, שהיא תגיע לאשקלון (איפה שאני גר כרגע), לפני שאנחנו יוצאים לראשון לציון. תודה יארה, אני יודע בוודעות איך את מרגישה. בסופו של דבר קצת איחרה בגלל שעלתה על 363 מבאר שבע, שנכנס לכל עיירה אפשרית בדרך.

ולבסוף באיחור של שעה, פגשתי אותה, היה כבר 8 וחצי בערב, ואני מאושר, שמח לפגוש אותה.

שעה לפני כשעוד הייתי בבית, ההתנהגות שלי הזכירה את מילות השיר, First Date של Blink 182. הייתי באטרף, לא ידעתי מה ללבוש. כלומר, התלבטטתי בין 2 דברים. כשפגשתי אותה הייתי לבוש באלגנט, גם בברביקוי הייתי באלגנט. אבל לפי האינטואיציה, הייתי צריך ללבוש מעיל עור ואת המגף הגבוהה מלונדון. תראו אותי, מאוהב, מתרגש כמו ילד.

במכונית איתה, השיחות פשוט זרמו, אני לא זוכר על מה הם היו, אבל גיליתי דברים חדשים עליה וכמובן היא עלי. היא סוף סוף קיבלה טלפון חדש, בחינם בגלל שהיא חיילת, אבל בטוח בגלל העיניים היפות שלה. ועכשיו יהיה לי את מי להטריד.

אספנו את מיכל בגדרה, היא שאלה את יארה, "למה בעצם לא נסעת ישירות לראשון אלה הסתבכת עם האוטובוס לאשקלון?".

התשובה של יארה הייתה, "לא יודעת".

אני הוספתי בשנינות, "נו באמת, זה ברור מאליו שהיא רצתה לראות אותי קודם "

"אני צריכה לדעת משהו?" - אמרה מיכל.

"לא..." - בצניעות אמרה יארה.

הסתבכנו למצוא גם את אלכס, הוא היה בתחנת רכבת הראשונים, עד שאספנו אותו, נראה לי היה אזור 10. ב11 ומשהו אין יותר אוטובוסים לבאר שבע. אבל היינו חייבים לחגוג.

הגענו לפאב, שם מיכל הכירה לי את בעל המקום, כדי לקבוע הופעה. קיבלתי טלפון של המפיק. משם הזמננו משקעות, כולם שתו בירה, אני שתיתי מיץ תפוזים. אפשר לראות את הסיטואציה בפרק הBenchDrinking שהעלתי.

ושיחקנו Never, אני הפסדתי, פעמיים, אחרי הארכות. הייתי צריך לבקש טלפון מהמלצרית ולרקוד סלסה עם בחורה שישבה בשולחן ליד. לבקש ביקשתי, אבל לא רקדתי מטירוץ שלה שהשיר לא מתאים וטלפון לא קיבלתי כי לא היה לי כל רצון לקבל אותו, העיקר יצאתי מידי חובה. יארה גילתה שאני לא אוכל בשר, ואמרה שלא הייתה מסוגלת לצאת עם מישהו כזה בגלל שהיא חייבת להכין אוכל, אז אמרתי לה שהיא תצטרך לסבול אותי. על הדרך היו שם עוד כמה מבחנים דומים ומשחקים, בגלל שנהנתי, עברתי אותם בהצלחה. פרט חשוב: יארה גילתה שאף פעם לא התנשקה בדייט ראשון. 

הגיע 12 וחצי, וכמובן מישהי פיספסה את כל האוטובוסים שלה, והייתה מוכנה ללכת ברגל משם. אני התנדבתי להגן אליה, בכל שאסע ברכב אחריה. היה לה גם רעיון לנסוע באוטובוס הראשון מאשקלון, אבל אני לא הייתי מעוניין בלהעביר איתה את הלילה, בנתיים, אם זאת הייתה הכוונה. פה היה משהו מיוחד, ולא רציתי שיהיה אפילו חשש אחד לחוסר רצינות. סטוץ איתה, לא מתאים לי.

לבסוף, הלכנו לפי הרעיון שבדרך כלל מכניס אנשים עמוק לתוך הFriendzone, או במקרה שלי, לאן שאני רציתי. מתחת לבית שלה. כמובן ששוב, היו לנו המון שיחות מגניבות וזורמות במהלך הנסיעה. והכרנו אחד את השני עוד יותר. דיברנו על הלהקות שלי, על האמונות שלה ושלי וגם קצת על העסק שאנחנו שניינו בעצם חלק ממנו.

אבל נחזור לאותה סיטואציה ברכב, היא אמרה תודה, הזכירה שיש אצלה מצגת מחר בבית, ובאה לתת לי נשיקה בלחי. עצרתי אותה, ואמרתי, שאני חייב לעשות משהו שרציתי לעשות עוד לפני זה. היא הביטה בי במבט מבולבל קצת. ואני פשוט נישקתי אותה, זה התפתח לנשיקה לוהטת. כאשר עצרנו היה אזור ה2 וחצי.

היא אמרה שזאת הפעם הראשונה שלה שהיא מתנשקת בדייט הראשון

אמרתי לה, "טוב, עכשיו את יכולה להרים עוד אצבע". היא צחקה.

ישבנו מביטים במבטים מאוהבים, אחד על השני, ומבינים שנשאר לנו 3-4 שעות לישון. היא הייתה צריכה לנסוע לצבא ואני... נראה לי שהייתי צריך לנסוע לעבודה בבוקר.

אמרנו שוב ביי, התנשקנו שוב והיא יצאה. חזרה שוב, ואמרה שאני מתכוון להשאיר אותה בלי הטלפון שלה, הבאתי לה אותו והיא הלכה. ראיתי אותה מתרחת לעבר הבית שלה ואני בהלם, מאושר.

אני חזרתי הבייתה מאושר, כמו שמזמן לא הייתי.

אז יום הבא, אחרי שישנתי כמה שעות אחרי העבודה, קמתי בצהריים בהתלהבות. אני הולך לראות לא רק את החברים הכי טובים שלי בוילה עושים ברביקוי, אלא גם את הבחורה המדהימה הזאת!!!

נסיעה מאשקלון להרצליה בשבת, לקחה יחסית  הרבה זמן, כי על הדרך עברתי בגדרה, רחובות, ראשון והדובדבן שבקצפת (צמחית ) בת ים! שם עלתה הבחורה, שמעלה לי עכשיו חיוך רחב כשאני חושב עליה. היא יוצאת ועוברת ליד הרכב והלסת שלי (שוב) למטה. אפילו הבחורה שישבה לידי העבירה את התחושה שלי למילים חח.

במהלך הנסיעה דיברנו על מוזיקה, ונתתי לה עוד נקודה, היא פתוחה למטאל! היא בעצם שומעת מטאל. יארה, עוד נקודה בשבילך! צחקנו, חייכנו, דיברנו. הקשבנו לשירים. על הדרך הדלקתי שיר מימי הצבא, בגלל שאחד החבר'ה חיכה מבטא רוסי, שמתי את "חצי" של סדייל. שיר אדיר חח! בעצם חצי... ומפה לשם כל הקבוצה התחברה.

נכנסנו לוילה, שלום לכולם, כל כך הרבה חברים ששמחתי לראות. לגבי אוכל, מסתבר שהיה שם המבורגר טבעוני ובכמויות, כך שהיה מה לאכול חוץ מסלטים. ישבנו במעגל ושרנו שירים של Tenacious D וניגננו על גיטרות. מסתבר שיארה, התחילה ללמוד לנגן. וראיתי עוד משהו שאהבתי בה, היא בחורה שקטה וביישנית. היא כל כך חמודה כשהיא מנגנת שיר. כיף לי להיזכר באותו הערב.

גם אד בלאנט, הבחור מניו יורק קפץ לביקור והעביר סשן של שעה וחצי של התפתחות אישית. כבר פה נפלו לי המון אסימונים לגבי העסק שלי והחיים בכללי. אבל מצד שני, היה קשה לי להיתרכז, היא ישבה מאחוריי ואני הרגשתי את הנוכחות שלה, כל מה שרציתי זה לדבר איתה, ובהתחלה לא ידעתי על מה וגם אני לא יכלתי לקום בעמצא הסשן, זה חשוב לא רק לי, אלא גם במיוחד לה.

בנסיעה הביתה, היא ישבה לידי, מאחורה ישבה מיכל, הבחורה השניה, יוסף, חבר טוב. הם דיברו מאחרוה ואנחנו דיברנו על שטויות מקדימה. חייכנו, צחקנו. הדבר הכי משמעותי, שאני זוכר מאותה נסיעה, היא מראה לי על השעון: 23:23.

"תביע משאלה" - אומרת לי.

כמובן, שדבר הראשון שעולה לי בראש זה: "אני רוצה אותך".

"יש לי" - אמרתי ומחייך אליה.

"כן?" - היא שואלת, "זה יתגשם"

"את בטוחה?" - אני שאלתי בחיוך

"כן, בוודאות"

"תפסתי אותך על מילה", אמרתי ולחצי לה את היד.

ואז הקפצתי אותה לתחנה המרכזית, אמרתי לה ביי. ומאז אני לא הצלחתי לישון, הלב שלי דופק מהר בכל רגע שהיא עולה לי לראש.

תשמעו, הסיפור הוא אמיתי, למרות שיש מצב שזוהי הדרך שהמוח פירש את הסיטואציה, אבל מה הם החיים אם לא פירוש מתמיד של המוח של כל הסיטואציות בחיים.

טוב אז כך זה קרה,

יום שישי ה8 למרץ 2014, הגיע בחור מאוד מגניב לישראל. שחקן הוליווד וברודוויי, נואם מקצועי, איש עסקים מצליח, מולטי מיליונר וחבר טוב. הוא הגיע בשביל להעביר 4 או 5 ימים של סשנים וסמינרים בארץ. נו בעצם הוא הגיע ביום חמישי, יום לפני. פשוט פגשתי אותו ביום שישי. ולא ילדים, זאת לא אימא שלכם, אני דווקא מעדיף בנות :)

אז ביום שישי, הוא העביר סדנה, אני כמובן הייתי בהפקה, בתחילת הארועה רשמתי אנשים שנכנסו. ופתאום היא נכנסה. הלסת שלי על השולחן, הלב דופק מהר יותר, היא פשוט מדהימה! ואו! פשוט מזמן לא הרגשתי את זה. אמרתי לעצמי, הינה היא! זאתי תהיה שלי!

במהלך הסדנה ישבתי בצד הבמה, ליד הבמה. המקום הכי טוב כדי לשמוע ולאות את אד, הפרזנטור. ופתאום אני שם לב שמשם, הזויית הכי טובה כדי להסתכל עליה. ובמקום להסתכל על אד בלאנט, אני פשוט בוהה בה. אמרתי לעצמי, איך שהסדנה נגמרת, אני חייב ללכת ולדבר איתה.

וכך זה היה, קצת אוקוורד חח, אבל בכל מקרה ניגשתי. היא מחייכת אלי, ובלי ששמתי לב לזה, נתתי לה חיבוק (חח זה מאוד מגניב להיזכר בזה עכשיו). ולה זה נראה טבעי. היא שאלה אותי אם יש לי מקום ברכב ואם אני במקרה יכול להקפיץ אותה לבת ים, למזלי ולצערה לא היה לי (ומזל שכך הייתי נראה ילד גמור  חח). אמרתי לה שאולי תבדוק עם חבר שלי, פבל, הוא דווקא נוסע לבת ים. היא הלכה לדבר איתו. וכשבאתי ללכת לא מצאתי אותה כדי להגיד לה שלום.

משם, אני פשוט באנגיות מטורפות, מאוהב מעל הראש. לא יכול שלא לחשוב עליה וכמובן לא מצליח לישון נורמאלי.

אחרי זה יצא לנו לדבר בפייסבוק, ויום הבא היה אמור להיות ברביקוי עם המון חבר'ה מגניבים וכמובן אד בלאנט. שאלתי אותה אם היא באה (נו בעיקרון הברביקוי היה עם חברים משותפים), והיא אמרה שאין לה איך, אחרי שאמרתי לה שאני מגיע היא אמרה אבל היא תבדוק עם אנשים וכו'. מפה לשם, היא לא מצאה ואמרתי לה שבדיוק התפנה המקום בשבילה. ומצידי לא אכפט לי לעשות סיבוב, זה בשבילה! אני חייב שהיא תגיע! קבענו זמן ומקום וחיכיתי בקוצר רוח ליום הבא...