רגע וחצי לקראת יום הבחירות אני יושב מול המחשב המאובק אצלי בדירה, מנגן על גיטרה ומזייף שירים של שלמה ארצי. אני נהנה לשיר אבל בעיקר לחיות בהכחשה שיש לי את כל היכולת הדרושה כדי להשלים שלוש או ארבע עבודות להגשה שונות בכלום הזמן שיש לי. רגע לפני הבחירות אני שוב חוכך בדעתי האם ללכת להצביע, האם העבודה להגשה בבסיסי נתונים וקומפילציה שוות לי יותר מאשר לנצל את זכותי כאזרח.

לרגע אני בוהה בקיר שמולי ומנסה לשחזר איפה הייתי בכל אחד מימי מהבחירות שבעבר. אני פתאום נזכר בעצמי הולך לבד בערב קר ולח של חודש מרץ חורפי במיוחד של שנת 2006, באחד מרחובותיה של העיר רחובות ובועט בדף נייר רטוב של המועמד בנימין נתניהו שהיה דבוק לאספלט הכביש. העדפתי אז לא להצביע. זה היה כמה חודשים לפני מלחמת לבנון השניה. אני חופר עוד אחורה ועולה לי תמונה עמומה (כנראה שנת 2003) שבה הצבעתי בקלפי בכפר דרום כשהייתי חייל. יותר מזה אני לא זוכר. בכלל כל התקופה של הצבא שלי היא סוג של הדחקה אחת גדולה. אני אפילו לא יודע מי היה שר ביטחון באותה תקופה. אני רק זוכר שאיפושהו באיזה רגע אחד של הארה כשעמדתי בעמדה לא ממוגנת שכל הזמן הייתה חוטפת פצמ"רים הבנתי שאני בתור חייל לא יותר מאשר סוג של שחקן במשחק שח-מט שלא רציתי לדעת איך נראה הסוף שלו.

השנה החלטתי ללכת לבחור. לעזאזל עם העבודות להגשה, לעזאזל עם האדישות, לעזאזל עם זה שכל הזמן אצטרך לברוח בתירוצים לעצמי. השנה אני הולך להצדיק את כל שיחות הסלון שאנהל עם רז בחודשים הקרובים. ויהי מה.

אז לפני שאנחנו מתחילים שוב עם הניגון הישן שאנחנו שומעים בימים האחרונים בחדשות ולפני שאנחנו משתמשים במושגים מפוצצים כמו "אחוז החסימה", החלטתי לרכז לעצמי את הכל מול העיניים:

מרוב דיבורים על ארבעת הגדולות (קדימה, ליכוד, עבודה וישראל ביתנו) קצת שכחנו שיש מפלגות אחרות בתחרות הזאת. רק לידע כללי- ישנן לא פחות מ- 34 מפלגות שמתחרות על הקולות שלנו. אני צנצנת עוגיות אם אדם אקראי שאבחר ברחוב ידע לספר לי על מפלגת "כח להשפיע" שעיקר המצע שלה הוא נגישות לנכים במוסדות ומבנים בישראל, או אם שמע במקרה על מפלגת "אור" שעיקר המצע שלה הוא הפרדת הדת מהמדינה, או שאולי יוכל להסביר על מפלגת "לזוז" האיזוטרית שחרתה על דגלה את נושא שכר מקסימום לנבחרי ציבור ולבכירים במגזר הציבורי.

אין ספק שהעם היהודי החי בישראל הוא עם נבחר ואצילי עם זיכרון קצר. לצורך האנלוגיה- עם ישראל הוא ממש כמו סוס. בכל כמה שנים רותם מישהו אחר את העגלה שלו (ולא משנה כמה היא עמוסה בבעיות) אל הסוס וממשיך איתה הלאה. מה שמעניין זה שהסוס תמיד יכול בעזרת שרירי ירך מפותחים במיוחד לבעוט בעגלון ולהעיף אותו למרחק של מטרים ספורים. במיוחד אם זה נעשה אחרי נסיעה שלמה של הצלפות שוט. משום מה הוא לא עושה את זה. ושוב חזרנו לעניין הזיכרון הקצר שיש לסוסים דפוקים כמונו. אם אנחנו יכולים לזכור פדיחות במשפחה שלנו לאורך דורות איך זה שאנחנו כל כך מפגרים שאנחנו לא זוכרים פדיחות שהיו לאנשים אחרים עם המדינה שלנו?

ובנימה זאת, פנייה אישית נרגשת אל כל אחד מהמועמדים:

ברק, גבר, אני יודע שמצד אחד הצלחת להפתיע את כולנו לטובה עם המלחמה המוצלחת. אבל אם נהיה לרגע אירוניים- אחרון החיילים עדיין לא יצא מרצועת עזה (יש איזה אחד שם ששכחתם קבור באיזה בור) והקסאמים מכבדים אותנו עדיין פעם ביום/יומיים בביקור היכנשהו בנגב המערבי. אין הפסקת אש דה-פקטו ואם לפני הפסקת האש הרשמית ייהרג ילד באיזה קיבוץ בעוטף עזה מפגיעה ישירה של קסאם אני מניח ששוב נחזור לניסוחים חריפים ולהפצצה פה ושם.

אח שלי גיבור מלחמה: המתחיל במצווה אומרים לו גמור! ופה אתה נפלת.

ביבי, בנאדם, יש לך רזומה מטורף בתור דמגוג עם יכולת רטורית לא רעה בכלל והתבטאות שנמדדת כלא פחות ממצויינת בעברית וגם באנגלית. בתור דובר לשעת מלחמה הוכחת את יכולותיך כמו תמיד. אבל בחייך, אתה חייב להפסיק את הצעדות חסרות הטעם האלה בשוק מחנה יהודה. אם רק פעם בכמה שנים (ובעיתוי המקרי של מערכת בחירות מתקרבת) אתה יורד אל העם זה נראה רע. אפילו רע מאד ולא פחות מזה- מתנשא. אז נכון שיש שם הרבה סוסים ומהסוג הדפוק ביותר כי עדיין אפשר למצוא שם מלא זקנים בלי שיניים או צעירים בלי השכלה שיכולים להישבע שאתה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים. אבל האם אתה באמת רוצה להצטייר בתור זה שההר הגבוה שהוא עומד עליו הוא הר של זבל?

ציפי, אחות שלי, מעבר לזה שיש לך את השם של אמא שלי ולכן את זוכה אצלי לחיבה אדיפלית יתרה, את היחידה מבין המתמודדים שלא היית אף פעם ראש ממשלה. אין לך את הנסיון אך מאידך אין לך גם שום כתם על הרזומה שלך. וזה לדעתי מכפר על הרבה מזה (בהנחה שלא נקלע למלחמה בקרוב). תוך 10 שנים מאז שנכנסת לעולם הפוליטיקה הגעת לאן שרבים וטובים ממך כמו פואד בן אליעזר, בוז'י הרצוג ושלמה בן עמי, היו רק חולמים להגיע. אבל באווירה כל כך בטחונית ומתוחה, בשלב שצליל של צופר אזעקה עדיין יוצר לנו התניה פסיכולוגית מעוותת בראש, בשלב שבו צריך מישהו עם נסיון בטחוני והחלטיות. פה כנראה נפלת בין הכיסאות. בעולם יפה יותר, נניח כמו לפני מלחמת לבנון השניה, כל אחד שעמד בראש קדימה ורצה להיות העגלון התורן יכל לעשות את זה. אבל היום אולי המציאות שונה. עוד יומיים נדע.

ליברמן, אח שלי רוסי, אמרו עליך שאתה פשיסט, אמרו שאם תעמוד בראש מדינה תהיה דיקטטור נוראי סטייל רוסיה של שנות הארבעים. אפילו איזה טמבל מש"ס טען ש"עמלק" זה ראשי תיבות של עבודה, מרצ, ליברמן וקדימה. אני מניח שעבר לנו באותו רגע בראש אותו דבר- שגם "אידיוטים" זה גם ראשי תיבות של אלי ישי דפוק יותר וטפיל ימני מושחת. מאידך, אתה באמת לא נואם טוב, ולא מצטלם טוב עם המבט הזגוגי המפחיד שלך, אולי אתה באמת סוג של חלום בלהות בשביל יהודים ולא רק בשביל ערבים.

אבל עד לפני כמה ימים לא נפל לי אסימון אחד לגביך, מר ליברמן. לפני כמה ימים ציינה מ' שכל תשדירי הבחירות של המפלגות בעיקר מתעסקים בלזרוק רפש על מתמודדים אחרים. למרבה האירוניה אתה נשארת היחיד שהמשיך עם אותו קו של להגיד מה אתה הולך לעשות במקום להכפיש מפלגות ומועמדים אחרים. זה מביא אותי לחוק הראשון והחשוב ביותר של הצלחה- אם אתה נוחל הצלחה רק בזכות זה שאתה ממרפק את האנשים שסביבך או שאתה גורם להם להראות דפוקים יותר... כנראה שאתה בעצמך לא ראוי להצלחה כלשהי. כנראה שאתה לא פחות דפוק מהם.

אח שלי ליברמן, זכית בקול של רועי ויסברט אחד אנונימי שסביר מאד להניח שלעולם לא תכיר.

עד אז, שיהיה לנו בחירות שמחות ואל תתעצלו, לכו להצביע!

שלכם,

הבחור.