משבר גיל 25

בזמן האחרון אני עושה סיכום מחדש והערכת מצב של מי אני ומה אני, מיהם חבריי האמיתיים והאם אני באמת מאושר, מה הספקתי ומה לא ואיפה אני רואה את עצמי בעולם. אני אחסוך מכם את השאלה- התשובה היא לא.. אין לי סרטן בראש ואני לא הולך למות. יום הולדת 25 שלי הגיע ואיתו סימפטום מרגיז שנקרא "משבר גיל 25". כל מה שקורה לי בזמן האחרון ומריח רע מקבל את הדיאגנוזה המעצבנת שעונה לשם שהזכרתי. אני חושב שהעניין מתמצה בעיקר בעובדה שחישוב מתמטי פשוט מוכיח שאני רחוק (בשנים) מיום שחרורי מהשירות הסדיר יותר מאשר מספר השנים שעוד נותרו לי לפני שאני עלול למצוא את עצמי שיכור מתחת ליריעה לבנה, ממלמל משהו על "תשכח ימיני.." ושובר כוס..

אולי זה תסכול שנובע מהעובדה שבגילי אבא שלי כבר רשמית היה אבא, בעוד שאני מוצא את עצמי מתרוצץ באוניברסיטה בין חדרים אפורים וממרפק את דרכי כדי לזכות לשבת בשורה שנייה. אולי היום, אחרי שכבר מניתי בחיי כמה חוויות מפחידות אמיתיות, אני קצת מאוכזב מעצמי שאני אשכרה מפחד להיכשל בקורסים של מרצים מנוזלים ששמם מתחרז עם המילה סנדוויץ'..

אז יום ההולדת שלי עבר לא רע. חוץ מהעובדה שהמזל הטוב מועיד לי כבר שנתיים ברציפות בחנים בתאריך יום ההולדת שלי. תענוג לגלות בכל פעם מחדש שאני נכשל בבחנים האלה מסיבות עלומות (שנה שעברה בחדו"א והשנה באוטומטים). אולי אני לא תלמיד מבריק אבל דבר אחד אני יודע בוודאות יותר טוב מכולם- שתחנוני התחשבות לבודק לא באמת עוזרים. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה ש"משבר גיל 25" פסח על בודק תרגילים בן כמעט שלושים שלחברה שלו קוראים אינדוקציה.

בערב נסעתי אל המשפחה בקריית גת. חגגנו במסיבה צנועה. תאמינו לי, לפעמים כל מה שצריך בחיים זה לראות את המשפחה שלך ביחד, שכולם ירדו איתך על מגש פיצה ויאחלו לך מהלב את כל מה שהם יודעים שאתה רוצה להגשים. זה עושה לי יותר שמח בלב מאשר כל האנשים שאני מכיר במקום אחד שותים אלכוהול ומדברים על זיונים, כמובן מבלי לזלזל בערכם (של זיונים).

קרמבו נגד קרמבו

 מזה מספר שנים שאני מנהיג מסורת מטורפת אצלי בבית של מלחמת קרמבואים. מלחמת קרמבואים קורה פעם או פעמיים בשנה, בעיקר באיזור תחילת החורף. זו דרך מצויינת לחגוג את תקופת הקרמבואים שנמשכת רק שלושה חודשים בשנה בישראל אבל גם הזדמנות נהדרת לאחד ולקרב. הכל התחיל לפני כארבע שנים כשהוצאתי חבילה של קרמבואים מהארון במטבח אחרי ארוחת יום שישי. שאלתי אם יש מישהו שרוצה קרמבו ואחי הקטן רצה אחד. לא יודע מה עבר לי בראש באותו זמן אבל במין החלטה של רגע לקחתי את הקרמבו ופשוט פיצצתי לו אותו על הפנים תוך שאני אומר: "הנה הקרמבו שלך יא הומו".. קשה לפספס פה את ההערצה לסרט "מבצע סבתא"- החל מהציטוט הבלתי נשכח ("הנה סבתא שלך יא הומו") וכלה בעובדה שמאז ובמשך חודשים ארוכים פניתי אליו בכינוי "קרמבו". הדבר גרר מלחמת קרמבואים מטורפת שבמהלכה נקבעו חוקים לא כתובים שכאלה שפשוט חוזרים על עצמם בכל פעם מחדש- הוא איכשהו מצליח לצלוף אותם לראש שלי, ולא משנה מאיזה מרחק. זה פשוט מדהים!.. ואני מתהדר ביכולת להגיע עד אליו, להחזיק אותו חזק מספיק ולמרוח לו קרמבו על הפנים בלי שיוכל להתנגד.. מאותו יום ואילך, ונשבע לכם שאני מדבר ברצינות, אף אחד במשפחה שלי לא מעיז לענות לי "כן" (אפילו בצחוק) לשאלה של אחרי הארוחה : "מישהו רוצה קרמבו?", מה גם שאמא שלי מגבילה את הגישה שלי לקרמבואים מאז ומחביאה אותם במקומות שונים בבית.

האמת שכולנו די מרוצים מזה, למרות שבגלל 4 דקות של הנאה אנחנו מבלים לעיתים שעתיים בלנקות מריחות של קרמבואים מעל הקירות, הרהיטים והריצפה. כולנו פרט למישהו אחד מרוצים מזה.. אבא שלי, ששנים היה אדם קשה ושמרן, לא אוהב את הרעיון הזה. אולי זה בגלל שאחרי הפעם הראשונה שעשינו את זה הוא- וגם הנמלים- המשיכו למצוא בכל מיני פינות של הבית חתיכות של קרמבו. בכל מלחמת קרמבואים תמיד יש את הקטע המביך שאבא שלי יורד למטה מחדר העבודה שלו עקב הצעקות ורואה את כולנו מרוחים בקרמבו.. בפעם הלפני אחרונה הוא הסתכל עלי במבט חמור סבר ואמר- "אתה כבר בן 24, אתה לא רוצה להתבגר?".. אבל האמת שהוא סולח לי על כל זה.. תמיד כשמצרפים למשוואה מושגים נאורים כמו "אחדות המשפחה" זה פתאום נסלח.. בפעם האחרונה- ביום ההולדת שלי- הבאתי איתי בתיק מב"ש מגש שלם של קרמבואי מנבו זולים בטעם מוקה. חיכיתי לעיתוי המושלם ותקפתי.. הפעם אבא שלי הגיב קצת אחרת- הוא ירד מחדר העבודה שלו, הסתכל עלי במבט חמור סבר ואמר "אתה כבר בן 25, אתה לא רוצה להתבגר?"..

זו הייתה הפעם הראשונה שהתעקשתי לתעד את האירוע הייחודי- מלחמת הקרמבואים המפורסמת שלנו.. הנה קישור למי שבאמת רוצה לראות משפחה "נורמטיבית" בפעולה: http://www.youtube.com/watch?v=DenIBryVA_w

כך תדע שאתה רועי ויסברט

בפוסטים האחרונים שלי השקעתי הרבה זמן ומחשבה כדי להביא קווים אופייניים לדמותם של גברים ונשים.. מאחר והגעתי למסקנה שאנשים קצת שבעים מזה שאני מאפיין באופן כוללני מדי גברים ונשים באופן סטיגמטי החלטתי לתת קווים לדמותי כגבר. לבקשת הקורא הקבוע עופר- הנה קצת צהוב אמיתי..

אז נתחיל..

תדע שאתה רועי ויסברט אם..

1)     יהיה לך ידיד הומו בשם ראמי שיבקש ממך ביום בהיר אחד להיות הסטייליסט הסטרייט שלו.

2)     תכתוב בבלוג שלך שאתה שם כסף על זה שגברים מוצאים יותר שימושים לנייר טואלט מאשר בתיה עוזיאל לקופסת קוטג' (כן, כולל הקטע של לשים ריבועוני נייר קטנים על חתכים בגילוח).

3)     תגלה שאתה מתעב בחורות שעניינו אותך פעם, עד השלב שבו הן התחילו לספר לך על כל הידידים הטובים שהיו להן במהלך הטיול לדרום אמריקה.. (לא, מטומטמת, זה לא כזה מעניין אותי איך שמני ויונתן פיקעו אותך מצחוק כשהצטלמו עם בננה בפה על ראש פירמידה במאצ'ו פיצ'ו).

4)     אתה כל כך תהיה בטוח בצדקת סעיף 2 שאפילו תהיה יותר חוצפן ותטען שלא קיים גבר סטרייט בעולם כולו שלא ראה את קלטת הסקס של פמלה אנדרסון לפחות פעם בחייו.

5)     תקשיב לעצות של חברים טובים ולא תשחק "אמת או חובה" עם לסביות.

6)     כשחברה שלך תגיד לך "ממי, יש לי הפתעה בשבילך", אתה בכל פעם מחדש תאכזב אותה כשתתלהב ותשאל: "שלישייה???".

7)     תגלה שמתוך אהבת מקצוע מדעי המחשב, תהיה חייב להוריד את הכובע ולהתוודות שאתה מעריך את "אינטל" ואת הפרחות בבאר שבע באותה מידה ומאותה סיבה- שימוש נכון בסיליקון.

8)     אתה תשנא את ריטה ופמלייתה הבוכיה על הנהי המתמשך והמיותר הזה בשירים דביקים שלא עושים שמח בלב לאף אחד.

9)     תתרחק מגברים שמעידים שהם אוהבים להאזין לדיסקים עם קולות של לוייתנים.

10)  בסתר ליבך תשאף בעתיד להיות כוכב פורנו ליום אחד, רק כדי שתוכל להגיע הביתה ולסרב למין עם אשתך בתואנה שאתה גמור מיום העבודה.

וזהו, רבותיי..

שיהיה לנו אחלה סופ"ש..

שלכם, הבחור.