בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי נופל פעמיים למלכודת נלוזה שנקראת "מלכודת שופינג"..
לפני שאסביר בדיוק מה זה אפתח באנלוגיה חביבה- אם מתחם קניות הינו התגלמותו של שדה המרעה העירוני המודרני, הרי שמתחם OUTLET המותגים בהרצליה-פיתוח הוא הסוואנה הגדולה ומ' היא ברדלס שופינג מהיר וגמיש..
עכשיו דמיינו את הכתב הבריטי הלא קשור מהמשלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק, שעומד במרכז הסוואנה עם מצלמת 8 מ"מ עלובה, עורו אדום משיזוף רע ולגופו מכנסיים מצחיקים וחולצה מיוזעת.
הכתב הזה הוא אני.
מה העניין עם מלכודת השופינג אתם שואלים?
מעכשיו אני אסביר את זה בגברית כי החלק הבא מיועד ליחידים שלא מודעים לתופעה- גברים..
ובכן, זה מצב שבו אתה מגיע לחנות בגדים עם הבחורה שלך. בתור גבר אתה מתכנן את עניין הקניות בהדמייה פשוטה לכאורה שמזכירה מבצע עוקץ צבאי מורכב: "נכנסים, מאתרים את המכנס הבז' והתחתון הלבן, קונים ויוצאים בחיפוי ארטילרי..". לבחורה שלך (כמו בחיים) יש תכנונים אחרים ממה שאתה מדמיין (לא, אדיוט, מין זה לא תכנון.. תחשוב יותר בכיוון של דברים שמתחרזים עם רננה ועמודים). ממש כמו בחיים, לפעמים גם מבצע צבאי מורכב, ניקח לדוגמה את מלחמת לבנון השניה, מתחרבן לגמרי.. איפושהו באמצע הדרך לאגף הגברים בחנות אתה מגלה שהאישה שלך נותרה מאחור ונדבקה לשניים או שלושה קולבים..
אתה אומר לעצמך בגיחוך משהו- "חח.. נשים. מה אפשר לעשות?" והולך כמו המאצ'ו שאתה אל עבר קרוסלת בגדים שגדולים עליך בכמה מידות (ולכן הם ב-SALE) וליידה מוכרת קצת פרחה עם הגדלת חזה שהייתה גורמת לאורית פוקס להסמיק. היא לא עוזרת לך הרבה אבל זה עדיין משהו שיותר יפה להסתכל עליו מאשר לעמוד מול המראה של תא ההלבשה לבד..
אחרי 30 שניות של הסתכלות מסביב אתה מבין שאין לך מה לחפש שם ואתה מביט בדאגה לעבר ברדלס השופינג שלך שבינתיים עטה ללא רחמים על חצאיות קצרצרות, גופיות, חולצות ומכנסיים...
כשברקע קולבים עפים לכל עבר והחברה שלך פוקדת את תא ההלבשה יותר פעמים מאשר אולמרט את חדר החקירות אתה שם לב לפתע לשלטים מדאיגים על המדפים שמכריזים על 5 פריטים במאה ש"ח....
מכירים את השיר הזה של אינפקציה? (ורמן, שותף העבודות המרוקאי המטורף שלי, בדיוק הכיר לי אותו לפני כמה ימים). השיר נקרא "פתח תקווה".. במהלך חצי מהשיר הכל רגוע והסולן מספר בנונשלנטיות על דייט שהיה לו בבר.. עד הקטע שבו מגיעים לבית של הבחורה ושניהם עירומים בחדר השינה.. ורגע לפני שהוא מוצא את גומת האהבה שלה היא שואלת אותו מאיפה הוא.. ואז יש קטע של שקט והסולן פתאום צועק: "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!!" ודיסטורשן מטורף של גיטרות חשמליות מתחיל..
אז זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את השלט מבשר הרעות- "5 פריטים ב-100 ש"ח".. "אני לא מאמין שנפלתי שוב במלכודת הזאת!!!"..
בהתחלה רציתי להיות החבר המושלם, אז בכל פעם שמ' יצאה מתא המדידה ושאלה אותי איך זה עניתי "סבבה" עם אור בעיניים (ובאמת האמנתי בזה!).. אבל בכל פעם היא הגיעה למסקנה שזה לא זה.. עם הזמן הקאונטר שבתוך הראש שלי ספר באיטיות מזדחלת ובציפיה דרוכה את מספר הפריטים מתוך ה-5 שהיא החליטה שהיא רוצה..
חוויה של קניות זה כנראה קצת כמו נישואין.. בהתחלה אתה מה זה משתדל ומשחק אותה מטרוסקסואל מבין עניין ומדבר איתה במושגים של "מתאים לך מאד הצבע הזה" ו-"זה עושה לך יופי של קונטרסט שמבליט את קו החזה".. אח"כ ההתלהבות פוחתת וה"סבבה" שלך נשמע עייף יותר ומיואש ופתאום אתה מוצא שאתה אומר "סבבה" במלעיל ולא במלרע וגם החברה שלך מציינת פתאום שהעיניים שלך נראות כבויות..
ושוב החברה נכנסת אל תא המדידה יותר פעמים מאולמרט, אתה מוצא את עצמך עומד בחוץ עם מבט של כלבלב רטוב בגשם אל מול מבטיהן השופטים של כל הנשים שסובבות אותך (פתאום אתה מגלה שאתה הגבר היחיד בחנות!!).
ושוב זה רק אתה והסולן של אינפקציה שיושבים אצלך בראש על כוס ויסקי ובוכים "אני לא מאמין שנפלתי למלכודת הזאת שוב!!!"...
האמת שהחוויה הזאת לא הורסת כמו שהיא בונה.. אני בהחלט מסכים עם הקביעה שחוויות קשות מלמדות אותך.. ואני למדתי כמה דברים נורא חשובים מחווית הקניות שלי עם מ':
1) בחנויות בגדי נשים חייבת להיות פינת עיסוק לגברים. זה לא משנה מה תשימו בה- מגזיני פלייבוי או אפילו רק צבעי גואש ודפי נייר.. תסמכו עלינו שאנחנו מספיק ילדים כדי לדעת להעסיק את עצמנו עם זה מספיק זמן..
2) לעולם, אבל לעולם, אל תלך עם הבחורה שלך לקנות חזיות! לאן שלא תלך בחנות תהיה איזו מוכרת זקנה שתעשה לך צמרמורת כי היא ממש דומה ל"סופר נני", שתסתכל על איך אתה בוחן את אגף החזיות מידה C ומדמיין לעצמך בחיוך מפגר עשרות זוגות שדיים פוטנציאליים שיתאימו להם. יהיה לה מבט של גועל בעיניים כי אולי היא יודעת יפה מאד איך הראש שלנו פועל..
3) לחייך לנשים אחרות חיוך של ג'ואי מחברים ("?how are you doing") ליד תא המדידה זה רעיון רע.. אפילו רע מאד.