בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי נופל פעמיים למלכודת נלוזה שנקראת "מלכודת שופינג"..

לפני שאסביר בדיוק מה זה אפתח באנלוגיה חביבה- אם מתחם קניות הינו התגלמותו של שדה המרעה העירוני המודרני, הרי שמתחם OUTLET המותגים בהרצליה-פיתוח הוא הסוואנה הגדולה ומ' היא ברדלס שופינג מהיר וגמיש..

עכשיו דמיינו את הכתב הבריטי הלא קשור מהמשלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק, שעומד במרכז הסוואנה עם מצלמת 8 מ"מ עלובה, עורו אדום משיזוף רע ולגופו מכנסיים מצחיקים וחולצה מיוזעת.

הכתב הזה הוא אני.

מה העניין עם מלכודת השופינג אתם שואלים?

מעכשיו אני אסביר את זה בגברית כי החלק הבא מיועד ליחידים שלא מודעים לתופעה- גברים..

ובכן, זה מצב שבו אתה מגיע לחנות בגדים עם הבחורה שלך. בתור גבר אתה מתכנן את עניין הקניות בהדמייה פשוטה לכאורה שמזכירה מבצע עוקץ צבאי מורכב: "נכנסים, מאתרים את המכנס הבז' והתחתון הלבן, קונים ויוצאים בחיפוי ארטילרי..". לבחורה שלך (כמו בחיים) יש תכנונים אחרים ממה שאתה מדמיין (לא, אדיוט, מין זה לא תכנון.. תחשוב יותר בכיוון של דברים שמתחרזים עם רננה ועמודים). ממש כמו בחיים, לפעמים גם מבצע צבאי מורכב, ניקח לדוגמה את מלחמת לבנון השניה, מתחרבן לגמרי.. איפושהו באמצע הדרך לאגף הגברים בחנות אתה מגלה שהאישה שלך נותרה מאחור ונדבקה לשניים או שלושה קולבים..

אתה אומר לעצמך בגיחוך משהו- "חח.. נשים. מה אפשר לעשות?" והולך כמו המאצ'ו שאתה אל עבר קרוסלת בגדים שגדולים עליך בכמה מידות (ולכן הם ב-SALE) וליידה מוכרת קצת פרחה עם הגדלת חזה שהייתה גורמת לאורית פוקס להסמיק. היא לא עוזרת לך הרבה אבל זה עדיין משהו שיותר יפה להסתכל עליו מאשר לעמוד מול המראה של תא ההלבשה לבד..

אחרי 30 שניות של הסתכלות מסביב אתה מבין שאין לך מה לחפש שם ואתה מביט בדאגה לעבר ברדלס השופינג שלך שבינתיים עטה ללא רחמים על חצאיות קצרצרות, גופיות, חולצות ומכנסיים...

כשברקע קולבים עפים לכל עבר והחברה שלך פוקדת את תא ההלבשה יותר פעמים מאשר אולמרט את חדר החקירות אתה שם לב לפתע לשלטים מדאיגים על המדפים שמכריזים על 5 פריטים במאה ש"ח....

מכירים את השיר הזה של אינפקציה? (ורמן, שותף העבודות המרוקאי המטורף שלי, בדיוק הכיר לי אותו לפני כמה ימים). השיר נקרא "פתח תקווה".. במהלך חצי מהשיר הכל רגוע והסולן מספר בנונשלנטיות על דייט שהיה לו בבר.. עד הקטע שבו מגיעים לבית של הבחורה ושניהם עירומים בחדר השינה.. ורגע לפני שהוא מוצא את גומת האהבה שלה היא שואלת אותו מאיפה הוא.. ואז יש קטע של שקט והסולן פתאום צועק: "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!!!" ודיסטורשן מטורף של גיטרות חשמליות מתחיל..

אז זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את השלט מבשר הרעות- "5 פריטים ב-100 ש"ח".. "אני לא מאמין שנפלתי שוב במלכודת הזאת!!!"..

בהתחלה רציתי להיות החבר המושלם, אז בכל פעם שמ' יצאה מתא המדידה ושאלה אותי איך זה עניתי "סבבה" עם אור בעיניים (ובאמת האמנתי בזה!).. אבל בכל פעם היא הגיעה למסקנה שזה לא זה.. עם הזמן הקאונטר שבתוך הראש שלי ספר באיטיות מזדחלת ובציפיה דרוכה את מספר הפריטים מתוך ה-5 שהיא החליטה שהיא רוצה..

חוויה של קניות זה כנראה קצת כמו נישואין.. בהתחלה אתה מה זה משתדל ומשחק אותה מטרוסקסואל מבין עניין ומדבר איתה במושגים של "מתאים לך מאד הצבע הזה" ו-"זה עושה לך יופי של קונטרסט שמבליט את קו החזה".. אח"כ ההתלהבות פוחתת וה"סבבה" שלך נשמע עייף יותר ומיואש ופתאום אתה מוצא שאתה אומר "סבבה" במלעיל ולא במלרע וגם החברה שלך מציינת פתאום שהעיניים שלך נראות כבויות..

ושוב החברה נכנסת אל תא המדידה יותר פעמים מאולמרט, אתה מוצא את עצמך עומד בחוץ עם מבט של כלבלב רטוב בגשם אל מול מבטיהן השופטים של כל הנשים שסובבות אותך (פתאום אתה מגלה שאתה הגבר היחיד בחנות!!).

ושוב זה רק אתה והסולן של אינפקציה שיושבים אצלך בראש על כוס ויסקי ובוכים "אני לא מאמין שנפלתי למלכודת הזאת שוב!!!"...

האמת שהחוויה הזאת לא הורסת כמו שהיא בונה.. אני בהחלט מסכים עם הקביעה שחוויות קשות מלמדות אותך.. ואני למדתי כמה דברים נורא חשובים מחווית הקניות שלי עם מ':

1)     בחנויות בגדי נשים חייבת להיות פינת עיסוק לגברים. זה לא משנה מה תשימו בה- מגזיני פלייבוי או אפילו רק צבעי גואש ודפי נייר.. תסמכו עלינו שאנחנו מספיק ילדים כדי לדעת להעסיק את עצמנו עם זה מספיק זמן..

2)     לעולם, אבל לעולם, אל תלך עם הבחורה שלך לקנות חזיות! לאן שלא תלך בחנות תהיה איזו מוכרת זקנה שתעשה לך צמרמורת כי היא ממש דומה ל"סופר נני", שתסתכל על איך אתה בוחן את אגף החזיות מידה C ומדמיין לעצמך בחיוך מפגר עשרות זוגות שדיים פוטנציאליים שיתאימו להם. יהיה לה מבט של גועל בעיניים כי אולי היא יודעת יפה מאד איך הראש שלנו פועל..

3)      לחייך לנשים אחרות חיוך של ג'ואי מחברים ("?how are you doing") ליד תא המדידה זה רעיון רע.. אפילו רע מאד.

אז כמו בכל שנה יש את התקופה הזאת שכולם מתחתנים בגני אירועים ואני שוב מוצא את עצמי עומד בצד עם מבט זגוגי ותוהה האם כשהחתן בוכה בדרך לחופה זה בגלל שהוא מבין פתאום את גודל הטעות שעשה.. כמו בכל שנה, אני מגיע למסקנות מרחיקות לכת בנוגע לחתונות בזמן שאני בולס את המנה הראשונה.. אז ככה, הנה המסקנות שלי לשנה זאת:

חתונה מפוצצת בגן אירועים יוקרתי היא מותרות. מי שלא מרוויח משכורת של חמש ספרות ונאלץ לסמוך על טוב ליבם של האורחים ועל צ'קים שמנים מסבתות עשירות מוצא את עצמו בראשית דרכו המשותפת עם בת הזוג שלו במינוס קטן בבנק. ובינינו- בשביל מה? כדי לתת "נחת" לסבא וסבתא ולהורים בלווי מוזיקה ומגשים של בשר? די, חלאס…

מסיבת חתונה היא בסופו של דבר אגו טריפ אחד גדול. החתן והכלה הם הכוכבים של הערב, אנשים מלווים אותם במבטיהם מלאי ההערצה בדרך לחופה וממנה, מתרגשים מהם, צוחקים מהם, מריעים להם ושוב פעם מוחאים להם כפיים בריקוד המשותף שעבדו עליו חודשיים לקראת החתונה עם כוריאוגרפית חולת נפש מלהקת בת-שבע.

חתונה היא הזדמנות מצויינת להזכר באנשים שלא כיבדת אותם שנים בדרישת שלום חטופה בטלפון או בברכת SMS במועדי ישראל. אני בכלל לא מבין את זה. מה הקטע המפגר הזה עם המלחמה הנסתרת הזאת שיש בין החתן והכלה בנוגע למי יזמין מספר גדול יותר של חברים ומכרים, משפחה ודודנים רחוקים מטול-כרם לחתונה שלו. חצי מהם ממילא מתייחסים אל החתונה הזאת כקנס. בלי קשר, אני חייב לציין שבתור אחד שהוזמן כבר לחתונה של חבר שלא יצר איתי קשר שנתיים, החלטתי מתוך עיקרון לא ללכת. זה קצת מעליב שבתור מכר אני פשוט סוג של תעודת ביטוח לכיסוי הוצאות חתונה. אני מעדיף שמישהו יהיה חבר שלי. על כל פשרה פחותה מזה של ידידות, מכרות ושאר הגדרות אפורות אני מוותר בכיף.

כלות הולכות על נעליים עם פלטפורמה של 11 ס"מ! רק בחתונה האחרונה נפל לי האסימון (טוב, אני מודה שמ' קצת עזרה לי להתפכח) והבנתי שזה לא רק הנשים שגבוהות ממני שמתחתנות ושכל הנמוכות חיות בדירה דלוחה בת"א עם 13 חתולים- זה פשוט שיש שיקולים שרק בחורות מבינות כמו איזון פרופורציית הגובה של הגוף עם אורך השמלה ושאר דברים שבאמת, אבל באמת לא מעניינים גברים אז הפסקתי להקשיב.

בתור גבר, אני מסתכל על פנטזיית החתונה הלבנה של בחורות בבוז מסויים. מ' הסבירה לי את זה כהתגשמות הפנטזיה מגיל 5 של כל אישה. אני חייב לציין שממש כמו הקונספט של הרפתקת מין עם שתי סטודנטיות קולומביאניות שיכורות אני מסוגל להתחבר לרצון העז לממש את הפנטזיה המסויימת שלכן, הנשים. אבל כמו שאתן אומרות לנו תמיד- שזה מה שיפה בפנטזיה. שזה נשאר בראש ולא ממומש, כי אז מתפוגג כל הקסם.

בכל חתונה יש עדת רווקות מזדקנות, שקצת כמו זאבים, מגיעות בלהקה. הן ככל הנראה מהצד של הכלה כי אני מניח שלאחר כמה שנים של חברות כל הידידות של הגבר מצאו באורח פלאי את דלת הקסמים- הדלת שמובילה החוצה. יש לקבוצה הזאת מנהיגה שהיא בדרך כלל הכוסית יותר (היא בדרך כלל השרוטה ביותר). ויש את השאר שבעיקר מצטרפות אליה לכל הזדמנות לרקוד עם הכלה תוך שהן מפעילות רדארים כל כך מתקדמים לאיתור ומיפוי מועמדים, שטרם שמעו עליהם באף תעשייה בטחונית ישראלית.

הגיע הזמן שנשים תתחלנה להבין את ההבדל המהותי בתפיסות- אתן רואות לפידים בוערים בדרמטיות במעבר המוביל לחופה, אני רואה נקודת תורפה בטיחותית (ושעוד שילמתי עליה 800 שקל!). אתן רואות ילדות קטנות בשמלות לבנות שמפזרות עלי כותרת של ורדים לאורך המעבר, אני רואה לכלוך מיותר על הריצפה (לא התכוונתי לילדות, התכוונתי לעלים- תירגעו, כל הפמיניסטיות ומלחכי הכרים למיניהם!). אתן רואות חופה גדולה ולבנה על פלטפורמה מעל לפכפוך מי נחל מלאכותי קטן. אני רואה את הגדלת החזה החדשה של האחות התאומה של החברה הכי טובה.. סבבה…  רגע, על מה דיברנו בכלל?

כשפרשתי את משנתי (מישהו אמר "הקיצונית"?) בפני מ'. אני נשבע שיכולתי לזהות זיק של תקווה בעיניה שאולי אחרי הכל אני יכול להמשיך ולזיין לה את השכל ולכתוב מנשרים קורעי לב בבלוג, אבל בשורה התחתונה אני בסוף איכשהו אמצא את עצמי כמו כל הגברים, עושה בדיוק מה שהיא רצתה שאעשה. היא נראתה מאוכזבת מעט ושוב היה לה את מבט ה-"כל המאמצים שהשקעתי בחצי השנה האחרונה כדי להכניס בו קצת שכל ישר נעלמו כלא היו. לא נורא, נתחיל מחדש ובסוף נצליח…". בלית ברירה נאלצתי לשלוף את נשק יום הדין- אמרתי לה שאני מעדיף לוותר על חתונה שתעלה לי  100,000 שקל ולקחת רק חצי מהכסף ולפוצץ אותו על אשתי הטרייה עם איזה טיול פינוק של חודשיים בתאילנד (שקול בערך לארבעה ימים באירופה).

בסופו של דבר, תודו שזה ממש יהיה מצחיק אם יכולתי לנסוע עכשיו בזמן משהו כמו 5 שנים קדימה (כן, מ', שמעת אותי- 5 שנים, לא כולל דפוק!) ליום החופה שלי, רק כדי לראות את עצמי כגלגול מתקתק ודביק כגירסה גברית של משה דץ, עומד מתחת חופה לבנה כמו שיניים של אתיופי בחושך, בגן אירועים יוקרתי, מוקף עשרות מכרים שיתמרמרו על החור בארנק. והמעבר יקושט בפרחים ולפידים בוערים, מסביב צרצרים יחצררו והשמיים שמעלינו יהיו שמי קיץ של חודש יולי בלי טיפה של ענן. אני אשבור את הכוס וזיקוקים יעופו והרב המסטול יצעק עם הקהל: "מזל טוב!". ואני אעמוד בצד ואסתכל על מה שנהייתי ועל איך שאני בוכה. אבל עמוק עמוק בפנים אני אבין למה זה קורה.

ואללה.. 

סצינת ואללה-ואללה (Walla-Walla scene) הוא מונח אמיתי מעולם הטלוויזיה שמשמעותו- הסצינות שבהן נדרשים ניצבים לעמוד ברקע ולעשות את עצמם מדברים. הניצבים היו אומרים "walla.. walla.." ובכך אכן נראו כמי שבאמת מדברים.

צבע

זברה היא לבנה עם פסים שחורים. ולא להיפך.

שווה

הסימן שווה ("=") הומצא במאה השש עשרה על ידי המתמטיקאי הוולשי רוברט רקורד, שפשוט נמאס היה לו לכתוב כל הזמן "שווה ל.." בחישובים שלו. הסיבה שבגללה בחר את הסמל "=" היא משום שלדבריו אין שום דבר שיותר זהה אחד לשני מאשר שני קווים קצרים אלו.

רווח

הסרט הכי רווחי שתועד מעולם היה "גרון עמוק", סרט הפורנו הראשון.. הוא עלה 25,000$ וגרף יותר מ- 600,000,000$ בסיכום כולל.

שמות

שם המקום הארוך ביותר בעולם הוא: "Llanfairpwllgwyngyllgogerychwyrndrobwllllantysiliogogogoch"..

למעשה, זה כפר באי אנגלסי שבווילס.. הפירוש של חיבור המילים המוזר הזה הוא: "כנסיית מרי הקדושה שליד בריכת האגוז הלבן, אשר בסמוך למערבולת הפראית, ביחד עם כנסיית סיינט-טיסיליו שליד המערה האדומה.."

ההשראה לשם המקורי באה ממוחו הקודח של איש עסקים מקומי שחי במהלך התקופה הויקטוריאנית וכל תכליתו הייתה למשוך מבקרים מרחבי אנגליה..

מחשבים

אי אפשר ליצור תיקיה בשם "CON" בשום מקום במחשב שלך..

נסה לפתוח את ה-WORD והקש: "=rand(200,99)" ואח"כ הקש על מקש ה-ENTER.. נו, אני מחכה, תנסה.. זה שווה את זה. מבטיח.

נו, תנסה כבר!.. מה אתה ממשיך לקרוא??

סימבוליות

שם המשפחה שלי בגימטריה זהה לגימטריה של "אידאל אלגברה".. מאידך, אי אפשר להסיק מזה הרבה על המצב שלי, שכן גם "בן מאוהב מאונן לאבא" זהה בגימטריה שלו לשם המשפחה שלי.. עצוב אבל נכון.

כסף

על שטרות אמריקאים יש גם חבר'ה שבכלל לא היו נשיאים..

אלכסנדר המילטון, מזכיר האוצר הראשון של ארה"ב מופיע על שטר של 10$

בנג'מין פרנקלין, שהיה הכל חוץ מנשיא- דיפלומט, מדינאי וממציאן.. (קצת כמו שמעון פרס.. אחח.. לפני כמה חודשים הבדיחה הזאת הייתה יכולה להיות קורעת. ונכונה.)- בקיצור, הוא מופיע על שטר של 100$

סלמון צ'ייס שגם היה מתישהו מזכיר האוצר מופיע על שטר של 10,000$

מכתבים

המכתב הראשון הקצר ביותר בעולם נכתב ע"י ויקטור הוגו למוציא לאור שלו.

לאחר שבדיוק פרסם את "עלובי החיים" ופרש לחופשה, רצה לדעת איך מתקדמת מכירת הספרים.. הוא שלח למוציא לאור שלו מכתב שהכיל את המלל הבא:

"?"

המוציא לאור, שלא נשאר חייב, החזיר לו כתשובה:

"!"

שירי ילדות

זוכרים את השיר המפגר מהילדות "גשר לונדון מתמוטט... מתמוטט.. מתמוטט.."?.. טוב, אז רק בקריית גת שרים שירים כאלו! לא הייתה לי ילדות! מרוצים עכשיו?

אז מבירור קצר עולה שגשר לונדון מעולם לא בדיוק התמוטט..

מסתבר שגשר לונדון היה מבנה אבנים שעבר מעל נהר התמזה במאה ה-12. על הגשר היו חנויות, בתים ואפילו כנסייה.. המבנה הזה עמד כך בערך 600 שנה, עד שבמאה ה-18 הוסרו כל הבניינים ממנו. כך זה נשאר עוד שתי מאות..

בשנת 1968 גשר לונדון נמכר לעיר לייק-האוואסו, אריזונה. מעל 10,000 טון של אבנים פורקו בעדינות והורכבו מחדש בארה"ב בעלות כוללת של כ- 9,000,000$. הגשר נחנך מחדש לבסוף ב- 10/10/1971.

בסופו של דבר הוא כן זכה באיזושהי הכרה- כענתיקה הגדולה ביותר שאי פעם נמכרה.

בזמן שישנת

קרה לכם פעם שישנתם וכשהתעוררתם גיליתם שמלא דברים קרו ופיספסתם אותם, כמו לדוגמה מסיבה פרועה של אורגיות בהשתתפות דוגמניות צמרת? או אם להיות יותר מציאותיים- שלסרטון הפורנו, שחיכיתם שנים שיירד באי-מיול, פתאום נגמרו המקורות הזמינים במהלך הלילה..

אז זהו.. שלדיוויד אטקיסון מארה"ב קרה משהו מדליק.. בזמן שישן הוא היה נשיא ארה"ב..

מסתבר שה- 3/3/1849, היה תאריך תום הכהונה הרשמי של נשיא ארה"ב ה- 11, ג'יימס פולק. אבל הנשיא החדש העדיף שהטקס הרשמי שלו ייערך ב- 5/3.. כך שהחוק אפשר ל-24 שעות לאדם הבא בשרשרת הפיקוד להיות נשיא. הסנטור דיוויד אטקיסון מונה אוטומטית לנשיא.. לאחר ליל שימורים במטה הבחירות של הנשיא הנבחר הוא חזר תשוש לביתו וישן את כל היום שלמחרת.. הוא היה הנשיא היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שישן בכל זמן כהונתו כנשיא.

נימוסין

לאלו מביניכם שזוכרים את הסצינה ההזויה באייס-ונטורה שבה ג'ים קארי מגיע לאפריקה ופוגש בשבט של דפוקים שמברכים לשלום ביריקות.. אז ככה- קודם כל, זה באמת קיים. ועכשיו כשחושבים על זה, זה מעלה תהיות בנוגע לסוגיות הזויות אחרות כמו לאן נעלמה הקריירה של ג'ים קארי או- למה בכלל הייתה לו אחת כזאת?

לא משנה.. בקיצור..

בקרב שבט המסאי האפריקאי יריקה נחשבת למעשה של כבוד וחברות.

תינוק בן יומו סופג מחברים וקרובים של המשפחה שלל יריקות למזל. שני בני שבט מסאי הנפגשים יורקים זה על זה כדי לומר שלום או להתראות..

טוב, השעה מאוחרת ואני דפוק מדי מכדי לספר סיפורים לא מעניינים על חוסר הטאקט שלי, על מ' ועל הידיד ההומו שלי שעשה קאמבק ענק בדמות חיקוי מוצלח מאד שלי ביום ההולדת שלו..

אז אני פשוט אמצה את זה במשפט אחד של רצף תמונות סטילס:

קפה, ראמי, הומואים, שריטה, ציצים, תחת, חיוך סוטה, מ' מאוכזבת, סרטים, רגישות, "ממי, זה עודף הטסטוסטרון שעושה אותי כזה לא רגיש..", אהבה, פיוס, אלגוריתמים, בחילה, מציאות, אפור, חייב, לנקום, באנושות, אחת, ולתמיד...

יאללה, עפתי לישון.. אז עד הפעם הבאה, תישארו מגניבים

שלכם, הבחור.