הייתי ממש צריכה את זה. שלושה ימים בלי זמן לחשוב, עם אנשים קצת אחרים.

3 וחצי שעות ברכבת ואני עם האייפוד, קוראת את הספר שלי לאנגלית, על מלחמ"ע השניה בהולנד ופתאום עולים 10 חיילים לרכבת. בראש אני חושבת לעצמי "וואי, זאת אני עוד שנה" ואני ממשיכה לקרוא. ואז אני סוגרת את הספר לאט לאט וקולטת "חיילים גרמנים".

מגיעים בלילה ועולים על טראם למלון, שאגב היה ממש ממש יפה. קמים בבוקר והולכים לבית הספר הבינלאומי של דוסלדורף. מתחלקים לארבע קבוצות, שומעים הרצאות: פעיל בUNICEF, כל מיני קטעי וידאו אונליין, היה ממש מעניין. קצת דיונים וכ'ו.

את פעיליות הערב אירגנו המורים והיה מפגר וקטסטרופאלי. בכל מקרה ישבנו עם המורה המלווה (פשוט בנאדם מגניב) וצחקנו על כולם. כל קבוצה קיבלה שיר והייתה אמורה לעשות מופע קצר וכל מיני דברים מפגרים כאלה. היו "פרסים" מאגניבים ביותר כמו פנסים, רדיו קטן משנות ה90 המוקדמות וכ'ו. האוכל היה מזעזע, לזניה נוטפת שמן ופסטה עם רוטב שנראה כמו ערבוב של מספר הפרשות גופניות, כל מיני דברים נעימים שכאלה.

למחרת שוב קמים ב7, שומעים הרצאות: פעילה מ- Medicin Sans Frontiers שנסעה לאנגולה ועזרה שם לקהילות. היה ממששש מעניין. ב12 סיימנו ונסענו לסנטר להסתובב.

הנסיעה חזרה הייתה מעייפת ביותר. עולים על רכבת בדוסלדורף ויורדים בטרייר. עולים על אוטובוס עד לוואסרביליג ואז משם שוב רכבת ללוקסמבורג. 6 שעות של עליה-ירידה, רכבות מסריחות, ואוטובוס מלא. כל זה עם 4 בנות ומורה, כולן כמובן עם מזוודות, והיסטריות לחלוטין שבטעות נפסיד את התחנות שלנו. משעשע.

ישראלית, לוקסמבורגית, ויפנית בגרמניה

ליד אחד הפסלים היותר מוזרים

לוקסמבורגית, יפנית, ואיטלקיה

תחנת רכבת מס' 3

אכילה/למידה

בסופו של דבר אני ממש שמחה שנסעתי. חוצמזה שסיימתי את כל שעות ההתנדבות שלי.

קצת פתח ראש ורעיונות אחרים. והדגיש כמה אני יודעת מה אני רוצה לעשות אחרי התיכון/צבא.