כל כך מוזר לי שאנחנו כבר פה, בסיום התיכון, ואנחנו משתכרים ומתנשקים ומזדיינים, אנחנו לומדים ומסיימים ונוסעים, וכל זה כשבראש שלי אני עדיין ביום הראשון של כיתה ב'. אני עדיין בת 7, בכיתה עם שיניים עקומות וצמה ארוכה ארוכה, יושבת על כסא קטנטן שבכיתה ו' לא הבנתי איך אי פעם נכנסתי אליו. וכולם כבר עברו כל כך הרבה, ולמרות שעצוב לי שלא הייתי חלק מהרוב בארץ, זו לא הסיבה שאני מרגישה פספוס מדי פעם. כל ההוואי הישראלי, בומבמלה, בראשית ושאר פסטיבלים שלא נכחתי בהם, הופעות, לילות השתכרות ראשונים. כן, אולי בעצם זה כן שפספסתי את זה. במיוחד שפספסתי את זה עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. ואני יודעת, הרווחתי חוויות מסוג שונה, שרוב ישראלי מצוי לא זוכה בהם. טיולים באירופה, נסיעות אקראיות לפריז, אמסטרדם, ובריסל. ללמוד. באמת ללמוד כמו שאני אוהבת. להרגיש שאני עושה משהו עם עצמי ושאני יודעת שיש לי שאיפות שבארץ הייתי מרגישה שכבר כבו. לדעת שאני רוצה ללמוד עשרות דברים שונים באוניברסיטה רק כי אני מעוניינת בהם בזכות לימודים תיכוניים יותר טובים.
ואני מדברת איתה [את יודעת מי את], שיחות שכבר שנים לא ניהלנו. משהו רציני. ואני קולטת מה הפער. זה מוזר לי לפעמים לחשוב על זה שאני מרגישה בת 6 כשבנות אחרות בגילי מרגישות בנות 26. אני לא מצליחה לתפוס איך אני מרגישה כל כך קטנה. ולמרות הכל גדלתי כל כך הרבה, התנסיתי כל כך הרבה מכל בחינה אפשרית, ואין לי חרטות משמעותיות.
אבל אני עדיין כל כך קטנה.

"Is that a cake?"

"No... It's a dead goat"

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח יש לו חברה שמנה ומפגרת

ורבנו כי הוא היה חרא ואני הייתי שיכורה

YAEL says:

היא שמנה ומפגרת? הוא לא מבין שבנות רזות וחכמות זה יותר טוב?