יום ראשון חזרה מהחופש. עבר מהר מדי, כן, אבל היה דווקא יום טוב.

כי הטעויות שאנחנו עושים נוטות לפתור את עצמן, קשרים נפרמים ודרכים חדשות עם שיחי פטל ואבק כוכבים מובילות אותנו לרגעים חדשים וטעויות חדשות. אני לא יכולה לחשוב יותר "מה אילו" כי בסופו של יום הכל, כל טעות וכל רגע מביך, כל בכי וכל מילה שנפלטה בזמן ובמקום הלא נכונים, הכל הוביל אותי למה שאני עכשיו. וכן, תמיד יהיו חרטות מסויימות. אבל העניין הוא שבד"כ מתחרטים לא על מה שקרה, אלא על מה שלא קרה. אני מתחרטת על דברים שלא אמרתי או לא עשיתי, על רגעים בהם נכנעתי ונתתי ליאוש או עצב או מבוכה לשלוט בי. ואני יודעת שאם אבטיח לעצמי עכשיו שלא אתן לזה יותר לקרות זה יהיה שקר. זה הכי אנושי בעולם.

ואולי חרטה זה לאו דווקא משהו לגמרי נוראי. לא הכל שחור ולבן, והרגשת הפספוס הזאת שמדי פעם מופיעה בין ערפל של ימים גשומים ורצון לשתות בקבוק וודקה שלם, ההרגשה הזאת דוחפת אותי לעשות דברים שאחרת אולי לא היה לי את האומץ לעשות, להתקרב לאנשים למרות שכל האינסטינקטים שלי צורחים שאסור לי לסמוך על אף אחד. אני לא מאמינה שאנחנו נולדים לבד ומתים לבד. אולי הייתי מאלו שלא האמינו בכלום, לא באלוהים ולא באסטרולוגיה, במאגיה, בפיות. הכי היה לי קשה להאמין באנשים. במשך שנים ניסיתי לגרום לעצמי להאמין בטוב, לראות את חצי הכוס המלאה, ואיכשהו הזמן הזה, החודשים האחרונים האלה, הם סגירת מעגל. אז לא, אנחנו לא נולדים לבד ומתים לבד. ואנחנו מחליטים את מקומנו פה. כן, אני תמיד נתונה שאיזשהי סיטואציה שלא לגמרי בשליטתי, וכן, הרבה פעמים זה הורג אותי כי אני פריקית של שליטה, אבל אנחנו מחליטים מה אנחנו עושים. איך אנחנו מגיבים. ולאחרונה יותר ויותר הבנתי שאפילו במצבים שאני מרגישה ששופטים אותי או מסתכלים עליי או בוחנים אותי, רוב הזמן זה רק אני. אז אני נולדתי ועשיתי כל כך הרבה טעויות במהלך השנים, ואולי יום אחד אני אתנצל על הכל, על כל הדברים. גם הכי קטנים. אבל בינתיים... בינתיים אני אקבל את הטעויות האלה בתור חלק ממה שאני עכשיו, בתור חלק ממה שגדלתי להיות, כי השתניתי הרבה. אם זה לטובה או לרעה זה כבר שיפוט שלכם, ואולי רק הזמן יראה לי מה השינוי האמיתי. אבל ברגע זה אני מרגישה טוב.

ואולי זה רק כי היה שבוע כל כך יפה וחם באמצע החורף, ואולי זה כי היה לי היום שיעור חופשי במקום ביולוגיה. אבל אולי זה כי עוד כמה חודשים אני עוזבת את המקום הזה והגיע הזמן להודות שכמה שאני אתלונן, וכמה שאני אתחרט, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ועכשיו כל מה שנשאר זה להשלים עם השנים האלה ולהודות שלמרות הכל היה טוב.

אנחנו לא נולדים ומתים לבד. ובזה אני מאמינה בלב שלם.

.Beat. Beat. Beat

Swollen left ventricle and enzymes

working peevishly, optimum temperatures

.regulating torrid affairs

.Heat

,Petulant women walking,

vanishing in highways and

nowadays skyscrapers dominate

.the milky-way.

Eradicated albedo on glass

windows, radioactive rays

.hovering above the sullen lands

.Cut and suture

-Mechanical movements and hyper

;critical conversations

misconceptions of love, and nothing is

.what it used to be.

,Purulent sores mixed with stardust

yellow-orange-purple, and fascinating

.stories of past wars