נמאס לי מהשיחות "היי, ביי" שמתנהלות לי בחיים כל יום, כל שעה, כל דקה. ואתה לא ממש מבין את זה, אולי אתה פשוט לא רוצה להבין, אני בטח שלא אתיימר לדעת. ואני פשוט מנצלת את הרעים האלה של השמש, עם משקפי שמש וחצאיות מיני למרות שמינוס מעלות בבוקר וכשיושבים בצל יותר משניה מתחילים להרגיש את הקור חודר לעצמות. אבל מצד שני, ברגע שזזים שני צעדים ימינה פתאום השמש שוטפת הכל ונוטפת גלים של אור וחום על גבי הימים המוזרים האלה.

אתה יודע, אני באמת לא ידעת מה אני רוצה. לא ששאלת, אבל זה ככה מאז שהכרנו. מאז היום הזה בספטמבר שכולם היו בלונדון והביצפר היה ריק אז התיישבנו ביחד מתחת למדרגות. אולי אני נשמעת מרירה, או מלאה בזכרונות נוסטאלגיים, ואולי זה גם קצת נכון, אבל אני סתם רוצה לדבר איתך. לדבר איתך כמו שפעם דיברתי איתה, וקצת יותר. גיחכתי קצת כשהיא שאלה אותי אם אתה הדייט שלי לפרום, כי היא ראתה את סידורי הישיבה, שהיו מחולקים לזוגות, וראתה שאנחנו יושבים אחד ליד השני. האמת שאפילו לא אמרתי לאנשי ה"פרום" ליד מי אני רוצה לשבת. פעם אחרונה שבדקתי הייתי עם קבוצה אחרת לגמרי. אבל כמה שזה נשמע נוראי, גיכחתי כשראיתי את ההבעה בעיניים שלה, איך היא קצת דאגה. וקצת התעצבנתי כשיצא לה מין "פיו.." מהזוית של הפה שאמרתי לה מה פתאום ושאלתי אם חברה שלך לא באה איתך. היא אמרה שהיא לא יודעת ועכשיו אני פשוט סקרנית. בלי תקוות שווא או כוונות נסתרות, על תדאג. אני פשוט רוצה חבר טוב, מישהו שאוכל לסמוך עליו, ואיכשהו למרות השקרים, שאולי היו לבנים ואולי לא, אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עלייך.

מדי פעם יש לי פלאשבאקים של הזמן שלנו ביחד, של הצחוק והשטיח הלבן שלי והשיחות שהיו אפילו אמיתיות מפעם לפעם. בסופו של דבר, זה היה נחמד. לא הייתי מאוהבת בך, אפילו לא קרוב, ועד שהפסדתי אותך גם לא הבנתי שאתה בעצם חשוב לי. אבל כך הוא טבעו של אדם, אני מניחה. איזו קלישאה, הא? אתה לא מעריך את מה שיש לך עד שזה נעלם. ועכשיו, עכשיו אני פשוט רוצה שגם אתה תסמוך עליי. שנוכל לנהל שיחות כמו שצריך, שתספר לי מה קורה איתך, שאני ארגיש שאני יכולה לעזור, בין אם זה קשור לאנה או האנה. תמיד משעשע אותי לראות איך אתה עושה ג'אגלינג עם כולם. ואז אנה תיארה אותך בתור sunshine haired winnie tool-boy וזה היה כל כך נכון, כי למרות שאתה תמיד עושה רושם של כזה טמבל וסטלן, כאילו אתה לא שם זין על כלום, אתה מצליח לגרום לכולם לקנא ולהתחרפן. ואולי אתה כן קצת שקרן, אולי אתה כן קצת מניפולטיבי ונהנה מהרדיפה ומהדרמה למרות שאתה דובק בסיפור שאתה פשוט שונא את כל השטויות האלו.

אנה הצליחה להסיט אותי קצת מהמסלול כשהיא אמרה לי ששיחקת בה. קשה לי להאמין לה לגמרי, היא בכל זאת נוטה לעוות קצת את המציאות. העניין הוא שהיא לא שקרנית, היא פשוט רואה את הדברים בצורה חד צדדית ומאוד... אנה. אז אולי בכל זאת שיחקת בה. אני רק תוהה אם גם הרגשת אליה משהו כשעוד היינו ביחד. פשוט נוח לך. אתה שותק כשכולם צורחים וכשהסערה חולפת אתה חוזר בדיוק לאותו מצב כי בעצם בכלל לא זזת. אתה לא נוקף עמדה ולא מספר את כל האמת, תמיד משמיט את הפרטים שאולי יגרמו לאיזשהי מבוכה או דרמה. אתה בנאדם טוב, אני יודעת, אבל אולי הגיע הזמן לתפוס את עצמך בידיים. אולי הגיע הזמן שאני אדבר איתך, אנסה לסחוט ממך קצת אמת בין כל השקרים הלבנים.

נראה לי אני פשוט לא רוצה לתת לך רושם מוטעה, כי אתה תמיד לוקח את הדברים בצורה הפוכה. אני לא רוצה לחזור אחורה. הגיע הזמן להתקדם עם הכל, כי ההחלטות שאנחנו מחליטים עכשיו לאט לאט מעצבות אותנו למי שאנחנו נהיה. ואני אוודא שאני אהיה הבנאדם שאני רוצה להיות. וכשבאחד השיעורים נתנו לנו משימה לכתוב ארבעה דברים שהיינו רוצים להיות, ושאנשים ידעו שאנחנו כאלו, אני כתבתי:

loyal

passionate

strong

honest

והגיע הזמן ליישם את זה. אם לא עכשיו, אימתי?

(ומה שהכי מזור לי שאין לנו אפילו לא תמונה אחת מחמישה חודשים. אז עכשיו הכל באמת תלוי בזיכרונות ונוסטלגיה)