אני במצב רוח הומוריסטי שכזה. לא שיש לזה סיבה מיוחדת, לא ולא. אני בלחץ היסטרי וזה לא עוזר למוטיבציה לשבת ולעשות משהו, וכל היום אני צריכה לשכנע את אמא שעשיתי מלא עבודה ושאין לחצים מיותרים, וכמובן שהיא לא יודעת על המבחנים בגיאו' עליהם לא תהיה לי מדבקת זהב וסמיילי ועל המבחנים שקרבים בהיסטוריה על כל החומר מהשנתיים האחרונות [ולא, אני לא ממש זוכרת מה מאו עשה בשעותיו הפחות מוצלחות]. בכל מקרה, הלכתי היום לפתח כמה תמונות לתחרות צילום אחרי ארוחת צהריים במקסיקני עם אמא, וכמובן שאמרו לי לחזור עוד שעה. אז הסתובבתי לבדי [אמא הלכה עם אבא לגרמניה בשביל להחליף את הסכינים שהם קנו לכותש שום. כן, גם אני לא הבנתי] ברחבי הסנטר. חנות אחת אחרי השניה ושומדבר לא יושב כמו שצריך. אררר.

איך אני שונאת לא למצוא כלום יפה. זה כל כך מרגיז. וכמובן שהחופש הזה הוביל לעוד שני קילו שהתמקמו להם על הבטן התחתונה [אני מאשימה את הגנים]. בכל מקרה, שומדבר נוראי, נוריד קצת שוקולד ונשנושים ליליים, לא ממש דורש משהו דרסטי. ויש לי חודשיים עד כרתים שזה די והותר זמן להוריד 3-4 קילו [הא! בדיוק ראיתי תמונות מלפני 5 שנים בטורקיה וזה היה ממש משעשע. רוני שחורדינית ויעל הייתה אז בת 17. היה כל כך מצחיק לראות את שתיהן עם חזיהן השופע ואני בעובי של עיפרון ושטוחה כמו קרש. לעניין- קיווינו שאני אתמלא באיזורים המתאימים אבל אני עדיין בקושי ממלאה את הביקיני האדום הזה שלבשתי אז, אבל התחתונים שלו בקושי מכסים לי את התחת. לפחות הוא גדל].

אני בכל זאת שמחה ומאושרת להודיע שבזמן טוב הציצי שלי התחיל לגדול. גיל 17 זה גיל טוב בשביל דברים שכאלה. מי יודע, אולי עד הצבא אני אהיה כבר איזה DD. [חחחחחחחחחחחחחח כה].

וואו. בכלל לא פוסט מפגר. התחלתי היום להוריד קצת סרטים וראיתי את פיטר פן. כל כך אהבתי את זה בתור ילדה קטנה ועכשיו כשאני רואה את זה אני שונאת אותו. הוא כזה שוביניסטי. פאק, כל הבנות ים כל כך מתלהבות ממנו שהוא נותן להן כמעט להטביע את וונדי. כאילו wtf?

בכל מקרה. ממ. כן זה הכל מתקשר לי חזרה לפוסט של נעה.

איכשהו פריז בשנות ה80 נראית לי הרבה יותר אטרקטיבית מהיום. נראה לי זה תוצאה של כמות התיירים והמסחור של ה"רומנטיקה". לא משנה.

אבא.

אמא.