כי בכל זאת כבר שנה שלישית שאני מפסידה את יום העצמאות בארץ.

"זוהי המדינה היחידה שבה פטריוט הוא מי שקונה בצומת מילד רוסי דגל כחול לבן, שאותו יצר פועל תאילנדי מבד שהגיע ממתפרה בעזה.

זוהי המדינה היחידה שבה המובטלים שובתים.

זוהי המדינה היחידה שבה בני 60 עדיין שונאים את המ"כ מהטירונות.

זוהי המדינה היחידה שלאמא של הרב"ט יש את הטלפון של המ"מ ושיזהר לו.

זוהי המדינה היחידה שבמועדוני טראנס מוכי אקסטזי הלהיט הוא "פרחים בקנה, בנות בצריח", הזמר שהפרויקט שלו כבש את המצעדים עדיין גר עם ההורים בכפר סבא, לאמן הראפ הכי בוטה קוראים מוקי והקמבק של צביקה פיק נמשך עשר שנים.

זוהי המדינה היחידה שבה בגיל 18 עוזבים את הבית ובגיל 24 עדיין גרים בו.

זוהי המדינה היחידה שבה אנשים שבאים אליך בפעם הראשונה, שואלים אם "אפשר לקחת מהמקרר?"

זוהי המדינה היחידה שבה בדייט הראשון שואלים את הבחורה איפה היא שירתה בצבא.

והמדינה היחידה שבה מתברר שהיא היתה יותר קרבית ממך.

זוהי המדינה היחידה שבה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות.

זוהי המדינה היחידה שבה אם אתה שונא פוליטיקאים, שונא פקידים, שונא את המצב, שונא את המיסים, שונא את איכות השירות ושונא את מזג האוויר, סימן שאתה אוהב אותה.

זוהי המדינה היחידה שיכולתי לחיות בה." / יאיר לפיד.

ישראל זה חמסין באמצע דצמבר והתרגשות מוזרה מהגשם הראשון.

ישראלי זה לנסוע לצרפת/איטליה/וואטבר ולהתלונן שאין מה לאכול.

ישראלי זה להסתובב ביער גשם באמצע וונצואלה והאנשים היחידים שתפגוש יהיו מהקיבוץ.

ישראלי זה לזהות את האנשים הנ"ל כי הם עם סנדלי שורש וחולצה ישנה מהצבא.

ישראלי זה לעבור לארה"ב ולגור בשכונה של כל הישראלים האחרים.

ואז להביא קופסאת קרטון מלאה בבמבה כל פעם שחוזרים מביקור בארץ.

ישראלי זה לפגוש מישהו אקראי ברחוב ולגלות שהוא בן דוד דרגה רביעית.

ישראלי זה למצוא קשר יהודי בכל מפורסם בעולם.

ישראלי, אני מוכרחה להוסיף, זה לגור בלוקסמבורג ושבן החזן יתחיל איתי ויגיד: "בואי לבית כנסת בשישי, כולם יוצאים לשתות אחר כך".