אוקיי אז חזרתי. לקחתי איתי הרבה דפים ועטים כי חשבתי שאולי אכתוב משהו ואח"כ אעלה לפה, אבל לא היה זמן וכוח. יצאנו עם האוטובוס ב1 לפנות בוקר, והגענו לשדה התעופה בפרנקפורט ב4, משם עלינו על טיסה (נוראית) לכרתים. הגענו למלון מתישהו בסביבות 12 אני מניחה, והתפזרנו לחדרים וכ'ו. הייתי בחדר עם מליסה ואמה, ולא עברה שעה וכבר כל תוכן המזוודות היה מפוזר בכל פינה.

"כבר יום חמישי ונראה שהזמן עובר נורא מהר ונורא לאט באותו זמן. לא יודעת כמה אני נהנית וכמה זה רק אשליה. צל של מה שהייתי רוצה שיהיה."

היה כיף, באמת. היו ימים שפחות וימים שיותר. אחרי הלילה הראשון שהיה טראומתי למדי מבחינת האלכוהול, לא שתיתי יותר כמעט בכלל. מליסה הקיאה כל היום למחרת, והימים הראשונים עברו על אוכל מינימאלי (שאני מניחה, הלך טוב עם הבגדים המינימאליים). יצאנו כל ערב וחזרנו לפנות בוקר, לפעמים חיכינו שהשמש תעלה. היינו יושבים על המרפסות של החדרים עם הרמקולים של האייפוד ומדברים שטויות, קוראים לאנשים שישבו במרפסות האחרות, ומסתכלים על הרעש של הים.

היה בר-נרגילה אליו יצאנו כל הזמן, והיינו יושבים שם שעות, לפעמים חופן אנשים קטן, ולפעמים כמעט כל השכבה. לילה אחד מיקה וכריס השתכרו עד איבוד חושים טוטאלי; מיקה התחיל לאכול כסף, ניסה לשכנע אותנו לקנות לו עוד אלכוהול, והתחיל לרוץ בהתקפי אנרגיה פתאומיים. כריס ישב בצד וניסה לא להקיא. לא הלך לו כל כך טוב.

"הכל פה מטורף."

חזרנו אתמול אחה"צ, שוב אחרי טיסה ונסיעה ארוכה. הייתי תשושה לחלוטין. בחמישי אנחנו נוסעים להולנד לטקס סיום של אחותי, חוזרים בשישי בלילה בשביל להגיע לפה בשבת לטקס סיום שלי. בראשון בלילה ג'יין, אמה, מליסה ואני נוסעות לפרנקפורט שוב ולוקחות משם טיסה לרומא לשבוע. שבועות קצת מטורפים. עוד היה לי זמן לגמרי לעכל את זה שסיימנו ביצפר. היום הלכתי להחזיר את כל הספרים (והייתי צריכה לקחת ארבעה תיקים כדי להכיל את כולם) אז ישבתי עם המורה שלי לגיאו' איזה שעה. אני כל כך אתגעגע אליה, היא כזה בנאדם טוב. הכל מוזר. איבדתי את השרשרת האהובה עליי בכרתים, עם החוט זהב הדק והלב הקטנטן.

Grand Central Station and got wind they're coming down.
And the goodness yesterday.
No one round oh and I still recognize her after all these years.
And she still looks the same,
Ah, she still looks the same.

Dancing on the midway.
Just waving goodbye.