דברים קצת משתנים ומתפתחים. כמובן שאני לא יודעת לאן הזמן מוביל עכשיו, ועוד לא נכנסתי לרוטינה קבועה, אבל איכשהו יש לי הרגשה שדברים הולכים קצת להשתפר. למרות שכולם עוזבים, למרות שנמאס לי כבר מ"להתראות" ו"אולי נתראה בקריסמס".

התקשרתי אתמול למליסה בבוסטון. היה כל כך כיף לדבר איתה. בקושי היה לי קשר איתה, מלבד כמה הודעות פייסבוק אומללות, מאז סוף יוני. התגעגעתי. היא סיפרה לי קצת על חיי האוניברסיטה, על בוסטון, על האנשים. סיפרה לי על החיים החדשים שלה. דיברנו על ביקור, ולהפתעתי ושמחתי הרבה ההורים נראים די מוכנים לתרום מזומנים למען המטרה הנעלה הזאת. נסיעה לבוסטון, ליפול מכדור הארץ ולחזור לאיזשהו סטטוס קוו ישן יכול לעשות לי טוב. לשבת שוב עם מליסה ולדבר על שטויות. להסתובב במקום לגמרי חדש שאף פעם לא ביקרתי בו. זה פרדוקסלי באיזשהו אופן, אני מניחה, מיזוג מוזר של ישן וחדש. עכשיו אני רק צריכה למצוא עבודה כי נראה שהכסף נוזל לי מבין האצבעות בלי מאמץ ולו הקטן ביותר.

פגשתי היום בסנטר לגמרי במקרה מלא אנשים מהשכבה, בזמנים שונים. זה היה משונה. קודם שרה, אז קורמאק, גיז ואירינה, ובתור סיכום את האנה, האקסית של סטיבן. אירוני קצת. בכל מקרה חיכינו ביחד לאוטובוס ובינתיים היא סיפרה לי קצת על מה שהיא עושה, והשיגה לי (כנראה) עבודת בייביסיטר שבועית, אז יצא טוב.

אז מה אני מתכננת בשבועות הקרובים?

• ללכת למסעדה לברר לגבי עבודה
• בייביסיטר יום שבת
• לברר לגבי הבייביסיטר ביום רביעי
• ההופעה של יעל נעים ביום רביעי
• טראגוס (למצוא פירסריה נורמלית)
• תור לרופא
• להסתפר
• פגישת "להתראות" עם בן
• כנ"ל לגבי אינס
• קריס?
• לקחת ספרים מהספריה (ולברר אם אני יכולה להתנדב לעזור שם)
• לקנות מגפיים!  -כמעט ונהיה חורפי
• לסיים את הסיפור

maintenant c'est les temps des jeunes. on doit fair rien, et aime tout le monde.

alors, aimes-moi. pense pas. seulement vives.

...maybe it's a little bizarre, but still