עוד שנה.

מחכה כבר שמשהו ישתנה,

אבל שומדבר לא זז.

not a moment passes by in which there is no one i miss

desolation doesn't suit you; that's what they all say, but me, i don't even exist

ישנה וישנה, קמה אחה"צ ואוכלת לפטאובר סיני מאתמול. מעבירה ימים.

וכל פעם המחשבות שלי נודדת חזרה אליך.

כי אף פעם לא דיברת.

הייתי נוראית כי אני לא בנויה ל"ביחד" הזה, ואתה החזרת לי עם הצד השני של המטבע.

היית מאוהב בי? כי רצית להגיד משהו כשאמרתי שזה הסוף, וניסיתי לא לצחוק, כי אני תמיד צוחקת ברגעים כאלה, וראיתי איך שזה אוכל אותך.

העיניים האלה.

ולקח לי כל כך הרבה זמן להבין שאתה החבר הכי טוב שלי.

איפשהו בין השורות משהו נעלם.

מחר- מחר עברו שנתיים מאז אותו לילה, באותה מסיבת קריסמס. הכל השתנה.

הכל השתנה חוץ מהגעגוע הזה כי אפילו כששכבתי לידך על השטיח התגעגעתי אליך, לריח שלך, למשהו בלתי מוגדר-

משהו שהוא כל מה שאתה, וכל מה שאתה לא.

כל מה שאני לעולם לא אהיה.

הפכים גמורים.

אני זוכרת את הלילה הזה שסיפרת לי על אמא שלך, וכשיצאת הסתכלתי עליך מהחלון ואהבתי אותך לרגע.

והנשיקה הראשון הזאת אי שם בשלהי דצמבר 2006, שנינו עטופים במעילים וכובעים וצעיפים, עם עננים לבנים שיוצאים לנו מהפה,

והירח, הנהר שזמזם ליד, השיער שלך על הפנים שלי.

הבקרים שהייתי מגיעה לביצפר, ישר לתוך החיבוק הזה שליווה אותי כל התקופה.

אוסף מכתבים שלעולם לא אשלח,

והמבטים שלא החזרת.

איפה אתה?

אף פעם לא הייתי מאוהבת בך.

ובכל זאת.

היית החבר הכי טוב שלי. ונעלמת.

;He sleeps through the night and she wonders when the the fuck it will all finally crumble down

.he opens his eyes and it's all the same

.And they stay together because there is no one else to fill the gaps

I need you, he keeps repeating, and she wonders when the cocaine is going to seep

.through yet another of his infamous diatribes

.We always screw the same people, it's all a show

.Things are never going to change

יושבת, מתקתקת מילים חסרות משמעות, מעשנת, אוכלת, ישנה, מחליפה חיתולים, מקבלת משכורות, שותה קפה וקפה וקפה.

ואני רק רוצה שיעבור החורף, שהתקופה הזאת תיגמר. אבל כל פעם שנראה כי היא מתקרבת לסופה, מתווסף עוד חודש ועוד חודש של המתנה.

התקבלתי לקורס מש"קיות ת"ש. -והוא מתחיל ב26 לאפריל.

שוב האחרונה להתחיל את החיים, שוב זו שנשארת מאחור, שוב זו שתעבוד בלי שום מטרה, ותבזבז את הכל רק כדי להרגיש איזשהו סיפוק.

שוב לבד. והלבד הזה חונק.

כל התקופה הזאת היא מערבולת אינסופית.

...

After a few seconds I focus on his mouth and see he's smiling. I pull away a little so I can see why. The palm of his hand faces upwards and on it are two E tablets. I take one, and he kisses me breezily on the mouth before putting the ecstasy on his tongue and swallowing. And then Johnny comes behind me, "Cheers" he says.

And me, I feel like a kaleidoscope.

...

אחרי מספר בלתי נדלה של תקריות "פאק, הוא שוב פלט עליי", החלטתי להתחיל לבוא לבייביסטר עם טרנינג או הג'ינס המהוה מכיתה י', וטי-שירטס ישנות וחסרות כל ערך סנטימנטלי. ומכיוון שאין לי חיים, ואני לא יוצאת לשומקום, אלה הבגדים שאני לובשת כל יום, כל היום - משמע רק לעתים מאוד רחוקות יוצא לי ללבוש משהו שאני באמת אוהבת.

ומשעמם לי.

חולצה: H&M, לוקסמבורג

חצאית: Urban Outfitters, בוסטון

חגורה: Springfield Women, לוקסמבורג