לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my name is Jimmy but my friends just call me the hideous penguin boy

Avatarכינוי:  Ms. Madeleine

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

the last hoorah


 

Children in a forest with burning desires, burning a fire to remember all that has been lost, all that has yet to come, fears and negligence, disappointments thrown into dark green flames.

For a split span of time everything seems to fit into its idyllic frame, and in that moment I think of years gone by, letting the smoke of cigarettes and blazing wood to penetrate into every organ, into the blood, into the lungs. Inhale and Exhale. Let it destroy me and build me back up, let it leave a scar to comemorate, like a statue, a badge of honor. Watching people closely, those that are likely to disappear from my life, never to be seen again. In far away corners of the earth. Discovering things I had missed before, in my drunken delusions and distractions.

How is it possible for people I barely know to disappoint me again and again? And again.

Maybe it's for the best, I think in my mind and heart and soul, maybe now the odd sensations will leave my body, those of moments I had

hoped for, idealism of something that's been lost, something that never really existed.

Sitting around the last two years of our lives, and they're burning in reds and purples, greens hiding the sorrows we once loved so. Papers and papers marking our obssessions, our fascinations, our worst fears. The grades they gave us, the numbers they drew us with. Heat radiating from the intangible loveliness of the early hours of morning, before dawn, before life begins once again. Heat transferring through hugs and denial of the goodbyes. Like electricity. Sleeping with sunrise, near the dying fire. And all that's left now are the ashes flowing through the air in the slight wind of Sunday mornings.

Soon it will be the memories and the renascent heat. Trying to compare the commensurate notions of past and future, failing to comprehend fully the meaning of the conflagration that now sits in silence, sleeping as well, perhaps. What it will mean some far away day. What it means now.

 

Every sacroscent memory etched into my mind, and I try to organize transluscent dreams into appropriate moments and situations. Never forgetting the pseudo-reverie of that moment, in front of the fire, the moment a tear was lost and never seen.

 

 

 


 

ה-להתראות הראשון.

אנה.

 





נכתב על ידי Ms. Madeleine , 22/6/2008 20:08  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ultimately


"And ever so calmly she defenestrates all worries of former lives and monochrome vision, nonchalantly makes the history of the world vanish as if in the blink of an eye"

 

אין ימים ריקים, ולו המונוטוני ביותר מלא בגוונים וטונים של סדר אחר.

 

אתמול יצאתי להפסקה מהעבודה, וישבתי על המדרכה בפינת הרחוב, ובעודי מעשנת סיגריה בחשאיות התחלתי לחשוב. זה היה רגע חשוב, כי פתאום קלטתי כמה זמן עבר מאז פשוט ישבתי, בלי שום תעסוקה, טלפון, סידור.. הרעש של המכוניות והאנשים התמזג עם הרעש של המנגינה והמילים והעשן, והחום הרגוע של יוני באירופה חדר מבעד לגופיה שלבשתי, ונזכרתי בהרגשה הרומנטית של רומא. לרגע חלפה לי תהיה בראש, ורדודה ובנאלית ככל שתהיה, היא העסיקה אותי. אם היו שואלים אותי אם אני מעדיפה להיות מבריקה במיוחד, או יפייפיה במיוחד, באיזה הייתי בוחרת? אם הייתי יודעת שאוכל לנצח להיות סמל של פילוסופיה הגיון והצלחה, או שלמות, חן ותשוקה... לרגע הרגשתי רדודה עם השארית של המסקנה שאולי הייתי בוחרת ביופי. ההסבר ברור ומובן מאליו, בשבילי לפחות. המשפט הראשון שעלה לי לראש היה "IGNORANCE IS BLISS" ואנשים טיפשים לא מודעים לכך שהם טיפשים בין כה וכה.

 

אבל יופי זה דבר כל כך חולף, וכשאהיה בת 80 עם שיער דליל ומדובלל, עיניים שכבר איבדו מהאור ושפתיים שקמוצות פנימה, האם אעדיף להזכר בימים בהם הייתי יפה, או להיות מסוגלת להעסיק את עצמי עם כלום מלבד מחשבות? וזה הוביל אותי חזרה לאותה נקודה ראשונית: בעולם של היום, עם כל כך הרבה מקורות בידור, כל כך הרבה אורות וצבעים ואנשים ורעש, אין רגע קטן בו המחשבות יכולות לגאוש ולהתהולל, במקום שהמוח יקבל מיליון שוקים חשמליים בשניה בגלל האובר-קיל של כל מה שקורה סביבנו.

 

Beautiful people enjoy life in their unaware bubble of bliss, while those gifted with intelligence enjoy the beauty of sarcasm.

 

ואז עליתי חזרה למשרד ונפלתי לתוך בור המספרים בו שקעתי בימים האחרונים. שורות וטורים, דפים על גבי דפים של שורות של מספרים.

לאן הלך ההומור?

ככה זה כשכולם מדברים צרפתית ומביאים עוגה למשרד וצוחקים עם הצחוק הצרפתי שלהם, ושותים קפה נוראי ממכונה נוראית ויוצאים להפסקת סיגריה כל חצי שעה, ולא רק כי ההתמכרות דורשת. אני רק מצטערת שלא יצא לי לשמוע את הרכילות המשרדית. 

נכתב על ידי Ms. Madeleine , 21/6/2008 01:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



tidbits


 

אין לי כוח לזוז, אז בקצרה:

 

הטקס סיום היה משעשע.

אבל לא יצאתי עם כולם בלילה מרוב עייפות.

היה מדהים ברומא -

אעלה תמונות מהכל בקרוב (או שתראו בפייסבוק).

אני עובדת עד סוף השבוע,

ונוסעת לתאילנד ביום רביעי הבא. (!)

לכן קיבלתי שלושה חיסונים,

אחד על כל יד

ואחד בתחת

אז כואב לי כל הגוף.

ומיגרנות כבר יומיים,

שלא הולך טוב עם העבודה הזוועתית בבנק.

יום שבת מסיבה שכבתית ביער

ויום ראשון יום הולדת לדוקס של לוקסמבורג

משמע מסיבות בכל הסנטר וזיקוקים.

כל השבוע, למרות העבודה, אני עם חברות,

כי בכל זאת נשאר ממש מאט זמן

עד שכולם נוסעים.

אז אני מתה מעייפות.

 

עדכון נורמלי בקרוב אני מקווה.

 

-

 

 

This town is colder now, I think it's sick of us
It's time to make our move, I'm shakin' off the rust
I've got my heart set on anywhere but here
I'm staring down myself, counting up the years
Steady hands, just take the wheel
And every glance is killing me
Time to make one last appeal for the life I lead

נכתב על ידי Ms. Madeleine , 17/6/2008 23:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,602
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMs. Madeleine אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ms. Madeleine ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)