היום הפרתי שני נדרים בבת אחת (למזלי הנדר היה כלפי אלוהים ומפני שאיני מאמין בו אני יכול לשים זין...):

הנדר הראשון היה להדיר רגליי לנצח מהבניין שנראה כמו מתקן לאסירים איראניים, או בשמו הרשמי "לשכת גיוס חיפה".

הנדר השני היה שאני לעולם אבל לעולם לא אהיה היצור שאני הכי בז לו בכל צה"ל: הלשכ"גניק, או בשמו הרשמי, "רכז מתגייסים".

הבה נתחיל מההתחלה: צה"ל זה גוף שאני לא מאוד מחבב, זה גוף ביורוקרטי ואלים שמנוהל בידי מפגרים כשמדובר בדרג הצבאי או בחולי רוח וסהרוריים כשמדובר בדרג המדיני.

אי לכך שאני לא אוהב את צה"ל, ולשכ"גניקים הם היצור שאני הכי בז לו בצה"ל, משתמע מכך שאני בז ללשכ"גניקים בצורה כמעט קיצונית.

ומדוע אני כה שונא את הלשכ"גניקים, ישאל הקורא שנקלע הנה בטעות (או הטוקבקיסט החביב יוני שאוהב להתעצבן מדעותיי על הצבא). שאלה מעולה, והרי התשובה: בגיל שנתיים הייתה לי מחלה שלוותה בחום גבוה במיוחד שדפקה לי חלק במוח (ולא, לא את החלק שאתם חושבים). אותו חלק במוח אחראי על תנועה, מוטוריקה, קואורדינציה וכו'. סיפרתי את זה לרופא כשבאתי לצו הראשון. הרופא קצת זיבל, רשם שאני טוען שיש לי "מחלת שרירים" (מפגר) ואמר לי ללכת לנוירולוג. בגלל שאותו חלק במוח נפגע יש לי הארכת זמן, ולכן לאחר שעתיים של המתנה לאישור מהרופא גם הם אמרו לי ללכת לנוירולוג ולהשיג אישור מאדם שמומחה בתחום (בשביל הפסיכוטכני). הלכתי לנוירולוג שהיה מפגר יותר מהרופא בלשכ"ג, ומצא שאין לי שום בעיות של תנועה. לאחר כמה זמן זומנתי בשנית ללשכ"ג, על מנת לעבור שוב ועדה רפואית, ומאחר שהתעקשתי שמנתח מוח מצפת עלה על העניין, הרופא הגאון שלהם החליט שאני אלך לנוירולוג של הלשכ"ג (לא יכלו לעלות על הרעיון הגאוני הזה לפני שבזבזתי כסף על אוטובוס ועל הנוירולוג המפגר?). הנוירולוג לא היה ולכן הוחלט שאני אבוא פעם שלישית. חשבתי ללכת לי לדרכי, אבל המפגרים שם אמרו לי "לא, תישאר קצת, אולי נחליט כן לתת לך הארכת זמן". אחרי המתנה של שלוש שעות שוב פעם שלחו אותי הביתה בלי לעשות את הפסיכוטכני. ואז בפעם השלישית הגעתי, הלכתי לנוירולוג, והוא כן אישר את כל המוגבלויות שיש לי (אני פרופיל 64 כיום), אבל הם היו צריכים לעשות דיון על ההארכת זמן. אחרי עוד שלוש שעות של המתנה הם החליטו שאני אעשה את המבחן בלי הארכת הזמן. אי לכך הגעתי למסקנה שבסופו של דבר לשכ"ג זה מקום ביורוקרטי ומפגר יתר על המידה, ושהקב"א הגבוה שדרוש ללשכ"גניקים כנראה שייך לאלו שנמצאים מאחורי הקלעים.

בקיצור, הלכתי להתמיין להיות לשכ"גניק בעצמי. למה, ישאל הקורא המצוי. ובכן, כי זה עדיין תפקיד מאוד חשוב, בעל יכולת לתרום למדינה, וככה אולי גם לשכ"ג חיפה תהפוך ממוסד עבודה למפגרים למקום צבאי שמחזיק בו גם אנשים נורמליים.

אז דבר ראשון כשהגעתי נתנו לי למלא איזשהו שאלון מפגר. אתם יודעים: סטנדרטי. ספר על חילוק דעות עם המורה שלך (היא לא הבינה ששתיים ועוד שתיים זה לא חמש), תן תכונות טובות ורעות בעצמך (טובות: נחמד, סבלני. רעות: מנסה להיות מצחיק), נקודות פסגה ושפל (פסגה: הטיול בר מצווה. שפל: ההגעות הקודמות ללשכ"ג), כמה אתה רוצה להתגייס (ע"ע מה אני חושב על צה"ל) והאם אתה בתול (לצערי).

אחר כך הסבירו לנו בקצרה מה זה רכז מתגייסים ואז הביאו רכזים מהמדורים השונים. אם בפעם הראשונה שהגעתי ללשכ"ג הגעתי למסקנה זה מקום תעסוקה למפגרים, אז הפאנל הזה גרם לי לשנות את דעתי ולחשוב שמדובר במקום תעסוקה למפגרים מסוגים שונים. רובם לא הראו איזשהי יכולת אינטלקטואלית, ובמיוחד לא הפקאצה הזאת שאצלה המילה "כאילו" היא מילת מפתח, ועוד אחד, שהבטיחו לנו שאין יותר קל וקצר מהטירונות של הלשכ"ג ואין יותר קל מהתורנויות של הלשכ"ג. בקיצור - בסיס לג'ובניקים שרוצים לתרום משהו. לאור העובדה שבמודיעין לא התרשמו מהאופי הייחודי שלי, נאלצתי להסתפק בזה (אבל אולי אני אתקבל לעתודה, מי יודע).

אז הביאו אותנו לחדר אחר, ושם נשאלנו מאיזה בית ספר כל אחד. התברר שאני היחידי שם שעשה שנת שירות, וכמו שזה נראה אני בערך בגיל של החיילות שהדריכו אותנו ביום הזה. בחלק הזה התבקשנו לחשוב על חיה שמאפיינת אותנו (הצלחתי להדביק אינדווידואליות לחתול. יש בי ניצוצות של גאונות, אין ספק). אחר כך על מקצוע שנרצה לעסוק בו. האינטלקטואלים של הלשכ"ג גילו היום מילה חדשה: פובליציסטיקה. לפני שאני אומר מה זה, בואו נראה אם אתם יודעים מה זה. ואז נתנו לנו לעשות סימולציות: אחד מאיתנו היה צריך להיות לקוח והשני מוקדן או מנהל. הלקוח לא מרוצה ממשהו וזה ממש לא בראש של המוקדן לעזור לו, וכל אחד צריך למשוך למה שהוא רוצה. אם מוקדנים יכולים לטרטר ככה אנשים ועוד לקבל על זה כסף, אני הולך לעבוד בזה ולספק את היצר הסדיסטי שיש בי (אל תסתכלו עליי ככה. לכל אחד יש יצר כזה). לאחר מכן התבקשנו להחליט איזה שישה אנשים ניקח איתנו לחללית במידה וכדור הארץ עומד להתפוצץ עוד רגע. האפשרויות בין היתר היו רופאה, שוטר, טייס, טכנאי, ילד, ילדה, היסטוריון, דוגמנית, חקלאי, סופר, אומן (לידיעתם של המפגרים מהלשכ"ג: רושמים אמן. אומן זה מומחה לתחום מסויים) ועוד. מה לעזאזל אכפת לי? אני לוקח את הדוגמנית ושנינו נעשה חיים על מנת למות תוך כדי אורגזמה, ושכל השאר ייחנקו.

לאחר מכן הייתה לנו הפסקה אז הלכתי לקבל כמה החזרים מהשלמיה (ככה הם קוראים למקום של ההחזרי נסיעות...) על זימונים משנים קודמות שיכולתי לקבל רק מהם. כמובן שלמניוקים בדיוק נגמר הכסף ככה שהרעיון שאני אקבל 100 שקל במזומן הלכו לטימיון. לפחות הוצאתי מזה שוברים חזרה ברכבת...

לאחר מכן הלכנו לריאיונות האישיים, בהם התוודעתי קצת לאנשים שנבחנו יחד איתי. בחבורה בין השאר היה אחד מתולתל בעל מבנה גוף רחב שכל הזמן סיפר בדיחות. זה למה אני מספר לכם את זה: בשנת שירות שלי, עד שהעיפו אותו, היה אחד מתולתל בעל מבנה גוף רחב שסיפר בדיחות בלי סוף. כשעשינו את הסמינר לאלו שיהיו בשנת שירות בשנה הבאה היה אחד מתולתל בעל מבנה גוף רחב שסיפר בדיחות בלי סוף. הרי הודעתי לכל המתולתלים בעלי מבנה גוף רחב: תפסיקו לנסות למשוך תשומת לב! אתם פאקינג מתולתלים עם מבנה גוף רחב, זה מושך מספיק תשומת לב! חוץ ממנו היו עוד כמה אנשים, רובם ממגמת תיאטרון (כמוני), ורובם עשו רושם מאוד אינטליגנטי (למעט אחד שיכולתי להישבע שלמעשה הוא עובד בלשכ"ג מרוב שהוא היה אהבל), והתחלתי לחשוד שלא מחפשים מפגרים שיהיו רכזי מתגייסים, אלא שהשלכ"ג הופכת אותם למפגרים. ככה זה גם מסתדר עם התיאוריה על הקב"א הגבוה שצריך בשביל להיות רכז מתגייסים.

מתישהו הגיע שלב שבו כולם שאלו אותי למה אני עושה שנת שירות. בין השאר העלו את האפשרות שקיצצו לי בשירות או שהקפיצו אותי כיתה. חלילה כי בא לי לתרום בדרך שהיא לא צבאית ולפעמים מיליטריסטית להחריד. אז הרי הסבר לאנשי חיפה, קיסריה ונתניה: מותר לכם לעשות שנת שירות גם אם לא קוצצה לכם שנה. יש דבר כזה שנקרא "דחיית גיוס", ואז דוחים את הגיוס בשנה. אני ממליץ לכם לנסות.

מה שמדהים זה שגם בריאיון האישי (אצל מפקד הלשכה) שאלו אותי למה אני עושה שנת שירות. בא לי לבזבז פאקינג שנה מהחיים שלי, זה למה! למה נראה לכם שאנשים הולכים לעשות שנת שירות?!

ואז יצאתי משם, מתוסכל מהפיגור של מפקד הלשכה, מזה שלא קיבלתי את הכסף שמגיע לי, ומזה שלעומת הפעמים הקודמות, הסנדוויצ'ים שלהם היו ממש מגעילים.

שיהיה,

יום טוב.

נ.ב. בהתחלה כולנו התאספנו בחדר האוכל של הלשכ"ג, שהיה מלא בשלטי "לא להדליק טלוויזיה בשבת", "שמור על הכשרות" ועוד כל מיני הודעות מרב היחידה. יש לי הודעה אחת בשבילך, לאור העובדה שישנו סיכוי שאני אצטרך לסבול אותך שלוש שנים: אם תציק לי בענייני יהדות וכו' יותר מדי, אתה עלול לגלות שביום שאני משתחרר יהיה בשר לבן במקרר של החלב וחלב נאקה במקרר של הבשר. אתה הבנת את זה ברוך?