בזמן האחרון אני מקבל במייל המון הזמנות מאנשים להיות חבר שלהם בפייסבוק.

הדבר הזה גורם לי לשאול מספר שאלות:

1. מי אתם, קיבינימט?!
2. איך הגעתם אליי? אני תוהה אם זה בגלל הבלוג וכל הכתיבה באינטרנט או שאתם פשוט משרבטים כתובות אימייל והולכים עם שיטת "מה שיוצא - אני מרוצה" (אין ספק שזו הייתה הגישה של אמא של סטלין)?
3. אין לכם חברים שאתם מבקשים ממני להיות חבר שלכם?!
4. אתם לא יוצאים מהבית שיש לכם פייסבוק?
5. למה אתם חושבים שמעניין אותי להיות חבר של משועממים שאני לא מכיר שרוצים עוד חברים רק בשביל לומר "היי! יש לי שלוש מאות חברים בפייסבוק!" "ועם כולם אתה באיזשהו קשר?" "מה? צריך?" מומלץ.
6. למה זה שלכם אין חיים אומר שגם לי אין (ולא, בלוג זה לא סממן לחוסר חיים. לפתוח פייסבוק ולהזמין כל מי שאתה מוצא את הכתובת אימייל שלו, זה כן סממן)?
7. למה נראה לי שאפילו את החתונה שלכם אתם תעשו בפייסבוק? ("אתה רשאי להעביר נשיקה וירטואלית לכלה".)
8. רוב האנשים שמזמינים אותי אין להם תמונות ובקושי חברים, למרות שהחשבון פתוח הרבה זמן. בשביל מה פתחתם פייסבוק, סעמק?
9. נשארו לכם חברים אמיתיים?
10. למה נראה לכם שבמיוחד בשבילכם אני אפתח חשבון בפייסבוק?

קיצור, אל תזמינו אותי להיות חבר שלכם בפייסבוק. לי עדיין יש חיים וחברים אמיתיים.

תעשו חיים במימונה.

יש לציין: הפוסט לא בא להעליב או לזלזל בכל בעלי הפייסבוק. רק באלה ששולחים בקשות לכל בן אדם שיש להם את כתובת האימייל שלו אפילו אם אין לו מושג מי הם ולהם אין מושג מי הוא. ולכן אני פונה אל אותו נתח באוכלוסייה: יש שלושה דברים שאתם צריכים להשיג:

1. חיים.
2. חברים.
3. בן/בת זוג.

יאללה ביי.