פרנק הביט בי המום. טוב, אני מניח שגם אני הייתי בהלם לו הדבר היה קורה לי. בכל זאת, לא כל יום אתה מגלה את משמעות העובדה שהסבים שלך מצד האבא והסבים שלך מצד האמא הם אותם סבים.

הכל התחיל מאיזה רעיון מטומטם של גבלס. הוא החליט שיהיה קורע לראות כיצד יגיבו אנשי הממשל כשיפיץ מזכר בו יהיו כתובים הסימנים לכך שההורים שלך אחים. המזכר התחלק לכמה קטגוריות: "רמזים שמספיק אחד מהם על מנת לדעת שהם אכן אחים" ("לשניהם יש אותם הורים", "אבא שלך הוא גם דוד שלך" וכמובן הרמז שדרכו הבין פרנק את העניין), "רמזים שיכולים להעיד אבל לא בטוח" ("לאמא שלך היה את שם המשפחה הנוכחי שלה גם לפני החתונה", לדוגמא) ועוד קטגוריות אידיוטיות.

"אולי עכשיו אתה מבין איך יצאת ככה," אמרתי לו.

"כבר עדיף להיות יהודון!" התעצבן פרנק. "והם גרועים מעכברושים מעבירי מחלות!"

"נאצי מסריח," סיננתי לעברו.

"אמר הוגה הרציונל של הנציונל," החזיר לעברי פרנק את שנינתו המוכרת.

"היי, רציתי להיות שליט גרמניה, הייתי צריך למכור לכם איזה זבל," אמרתי.

"אדולף," אמר פרנק, "אל תזבל. אתה מאמין בזבל הזה שאתה מוכר."

"אני הומוסקסואל ממוצא יהודי," הזכרתי לו. "אני בבעיה רצינית אם אני מכיר בזה."

"טוב, מה יהיה איתי בעניין?" הוא שאל.

"מה אתה רוצה בדיוק שאני אעשה? אארגן לאמא שלך הורים חדשים?"

"זו אפשרות."

"אני פיהרר, לא קוסם."

"אז בשביל מה אתה טוב?"

"תגיד, אני צריך לחזור על ליל הסכינים הארוכות בשביל תסתום את הפה?"

"איך באמת התחיל ליל הסכינים הארוכות?" שאל פרנק.

רהם הזה, באמת שבא לי להרוג אותו. כמה אפשר לשמוע אותו מקטר על זה שאנחנו צריכים לעזוב את השמרנים האלו ולהרוג אותם?

"אבל אדולף," הוא אומר לי, הפוץ, "אני רוצה כוח אמיתי."

"ארנסט, תקשיב לי ותקשיב לי טוב," אמרתי לו. "עוד דקה אחת לא רק שאתה לא תהיה הראש של האס.אה, אתה תהיה בלי ראש."

"אבל אדולף!" התעצבן הקלוץ הזה.

"ארנסט," ניסיתי להגיע מגישה פייסנית. "אתה היית בפוטש במרתף הבירה?"

"לא."

"אני כן. אתה יודע איפה ביליתי אחר כך? בכלא."

"אבל זה לא אומר שאתה צריך לכשול פעם נוספת."

"מה אמרת, ארנסט?"

"שזה שהיית פעם כושל לא אומר שאתה צריך להיות כושל עוד פעם."

"מה הסיסמא שלנו, ארנסט?"

"הפיהרר לא נכשל, הוא בוחן אסטרטגיות."

הנהנתי לו, בתקווה שהוא יבין את הרמז.

"אז אין סיבה שלא תבחן את האסטרטגיה הזו שוב."

"אז אתה מבין," הסברתי לפרנק, "הוא עלה לי על העצבים, החלטתי להיפטר ממנו, ועל הדרך גם מכל האס.אה המטונפים האלו. כמה אפשר לשמוע אותם מקטרים? תהרוג אותם, זה מה שאני אומר."

"אז בוא נחזור לעניין," אמר פרנק, שעובדת היותם של הוריו שני אחים נתנה בו את אותותיה, "בשביל מה אתה טוב?"

וזה למה נתתי להנס פרנק לטפל בפולין.

הבהרה: סיפור זה, מעבר לשמות, לא מתבסס על שום מידע היסטורי. הוא סיפור הומוריסטי ומפגר שנועד בסך הכל לתת סיבה לכתוב את שורת הפתיחה. כל השואב מפה מידע היסטורי לצרכי מחקר הוא אידיוט. אבל ממש. שיקרא את המסמך של גבלס, אולי הוא ימצא שם משהו.