מאז שהגעתי הביתה ביום חמישי אני מחפש על מה לכתוב. לצערי אני מושהה מענייני פוליטיקה כי אני חייל (אין לי מושג למה. תשאלו את בני גנץ), לכן, בצער רב וביגון קודר, שוב אספר על המתרחש אצלי בבסיס:

הדבר הראשון שקרה זה שמוניתי לסמל מחלקה, ויום לאחר מכן עשיתי שמירה של נגד. לאור העובדה שאני כולה רב"ט שנמצא קצת יותר משנה בצבא הטמטום, מדובר בהישגים לא רעים. כמובן, יש לציין שאני דורש על ארבע שעות השמירה על תקן נגד - משכורת של נגד. מדובר בתוספת של כמעט 30 שקלים למשכורת הפתטית שלי, וזה כמעט עשירית משכורת טוראי. מגיע לי, לא?

אבל איך שלא מסתכלים על זה, קפצתי מרב"ט לסמל ומשם לסמ"ר בקבע בתוך יומיים. נראה לי שככה בערך נראתה הכהונה של ברק כראש אמ"ן: רגע אחד הוא שם, ורגע אחרי זה הוא כבר בתפקיד אחר.

דבר נוסף שקרה השבוע זה שניסו להפחיד אותנו מהמתרחש במצרים, ירדן ולבנון. אז אמנם בקשר למצרים עוד לא ניתן לדעת האם יש להצטער על יום האתמול, בו מובארכ התפטר, או לא. באשר לירדן ולבנון, הרשו לי להרגיע:

כן, מלך ירדן, עבדאללה השני, פיטר את הממשלה שלו. מצד שני עדיין לא מדובר במלכת אנגליה, והוא זה שמנהל את המדינה. כל עוד יש לו אינטרס לשמור על השלום עם ישראל (ויש לו, בעיקר בגלל המים שהוא מקבל מאיתנו) לא הולכת לפרוץ מלחמה במזרח. וגם אם תפרוץ מלחמה בגבול הירדני, הרי שהצבא שלהם לא התקדם יותר מדיי בשלושים שנים האחרונות. צאו מלחץ בקשר לירדן.

באשר ללבנון, הרשו לי להעיר: הרס"פ שלנו אמר ש"חיזבאללה עלה לשלטון בלבנון". עוד לא. למרבה המזל, לבנון היא אמנם המדינה הערבית הכי דמוקרטית באיזור שלנו (אם לא בכלל), וזה מתבטא בכך שכמעט אין זיופים של תוצאות הבחירות (ואם יש, אז לא בצורה ברורה כל כך כמו במצרים או איראן), אבל עדיין מדובר בדמוקרטיה בשני שקל תשעים, ותאמינו לי שאם בעד הדמוקרטיה שלהם אתם נותנים יותר מאשר את הגלידה הקטנה של מקדולנד'ס, אתם פראיירים. בלבנון יש בפרלמנט מקומות מסויימים לנוצרים, מקומות מסויימים לסונים ומקומות מסויימים לשיעים. כמו כן הנשיא חייב להיות נוצרי וראש הממשלה סוני. בקיצור, לארגון שיעי כמו חיזבאללה אין סיכוי לעלות לשלטון בלי לבצע הפיכה. מה שכן קרה, לתשומת לבם של מזרי הפאניקה, זה שחרירי כבר לא ראש הממשלה כי הוא לא נכנע לחיזבאללה במה שקשור לאביו, ועכשיו יש ראש ממשלה שכן צפוי לעשות את זה. גם קודם חיזבאללה שלט בלבנון, עכשיו פשוט יותר נוח לו.

בקיצור - תנוחו.

ו... זהו. לא תמיד יש לי שבועות עמוסים בצה"ל. לפעמים יש לי שבועות שאין בהם כמעט שום דבר ראוי לציון. לפחות הפעם חצי מההתרחשויות שראויות לציון הן לא התרחשויות שמעידות על הטמטום הבלתי פוסק ועל חוסר ההיגיון האדיר שפוקד את צה"ל.

מצטער על פוסט לא מאוד מצחיק, אבל רציתי להפגין נוכחות. אנסה לפצות אתכם עוד שבועיים.

שבוע טוב שיהיה.