הרי כמה הערות שיש לי, בלי איזשהו חוט מקשר ביניהן. תיהנו:

נכנסתי לקיוסק המידע האישי שלי, בו כל הנתונים בחסות חיל השלישות (וחלק באדיבות חיל הרפואה). לפי הנתונים, אבי הצבר נולד בפולין ואמי הצברית נולדה בגרמניה. ואני, טמבל שכמוני, עדיין לא הוצאתי אזרחות אירופאית. אני פשוט טמבל.

בתחנה המרכזית שבה אני עובר בדרך מהבסיס הביתה יושב איש שמנגן ואנשים נותנים לו נדבות. אני וחבר שלי חישבנו את זה והגענו למסקנה שהוא מרוויח בחודש יותר מאיתנו. זנות.

בכל קומדיית מצבים מגיע הרגע בו גבר שוביניסטי מציע לחבר השוביניסט שלו בעל הבעיות במערכת היחסים, לתחזק את האישה בפרטים הקטנים. כי ברגע שהאישה חושב שמשקיעים בה, היא לא שמה לב לדברים הגדולים. אם לשפוט את עם ישראל ואת יחסיו המורכבים עם הקוטג', נראה שעם ישראל יכול לככב כאישה בקומדיית מצבים.

יש לכל חייל חדש שמגיע לפלוגה שלי מנהג לקבוע שאני אחתום קבע. מישהו עוד התערב איתי בנושא על אלף שקלים - שתי משכורות שלנו. אני מצהיר כאן ועכשיו: אם אני אחתום קבע, אני מבקש מכל הקוראים של הבלוג (אוגניה, דה ביג ליטל, ירק והעז שהשאירו לה את המחשב דולק) להתאסף, למצוא אותי ולירות בי. אפילו לחשוב על זה שעוד צפויה לי מעל לשנה וחצי בצבא ההיגיון לפח מתסכלת אותי, אז קבע?! מה, נדפקנו?

והערה אחרונה, שלצערי גם מכילה בתוכה את צה"ל: מישהו מוכן, בבקשה, לשפר את התחבורה הציבורית בישראל? נסיעה שברכב פרטי לוקחת שעתיים וחצי לכל היותר לוקחת לי כמעט חמש שעות. אז מישהו מוכן, בבקשה?

שבוע טוב לכם, נתראה עוד שבועיים.