היום התלמידים חזרו, או הלכו בפעם הראשונה, לבית הספר. אני לא ממש מרגיש בזה, עקב היותי חייל שעובד בכל יום ובכל שעה שיידרש. זכויות סוציאליות? פחחח. חוקית אפשר לפצל את שש שעות השינה לשש שעות נפרדות במהלך היום, אל תדאגו. בכל מקרה, אם כבר בלימודים ובצה"ל עסקינן, מוטב להיכנס שנייה לשיעור שתלמידי בית הספר לא ילמדו לעולם במוסד המנוכר הזה, אלא רק בדרך הקשה של החיים האמיתיים: כפייה דתית.

הבה ניכנס שנייה להגדרה של כפייה דתית: על פי הוויקיפדיה, כפייה דתית היא "הטלת נורמה דתית על הציבור או חלקיו, תוך פגיעה בחופש הדת, בחופש מדת או במצפון של הציבור או של הפרט". אמנם מדובר בוויקיפדיה, אבל מדובר בהגדרה לא רעה בכלל.

יש סוגים שונים של כפייה דתית: יש לדוגמא, כפייה דתית שפירושה שאין אוטובוסים בשבתות, חגים וימי צום. זה מבאס, זה לא כיף, אבל זו כפייה פסיבית: מונעים ממך לעשות משהו בשל הדת.

ויש את הסוג השני: כפייה אקטיבית. דוגמא נפוצה היא ההכרח לסגור עסקים בשבת. כלומר, מכריחים אותך לעשות משהו בשם הדת.

שני הסוגים מגעילים, אבל הכפייה האקטיבית מעצבנת אותי בהרבה. בכל מקרה, בצה"ל המציאו סוג שלישי של כפייה דתית: כפייה מערבת.

מה פירוש כפייה מערבת? בעוד הכפייה הפסיבית והאקטיבית מונעות מאיתנו דברים או מחייבים אותנו לעשות דברים - אבל לא מכריחים אף אחד להשתתף בשום פולחן דתי - בצה"ל החליטו שכולנו יהודים וכולנו נשתתף בטקסים הדתיים, בין אם אתה דתי, חילוני, אתאיסט או דרוזי. רוצים דוגמאות?

הדוגמא הכי טובה היא הקידוש: רוצה להשתתף בקידוש? מעולה! יש קידוש. לא רוצה להשתתף בקידוש? באסה לך! תשים את החתולה הזו שאתה קורא לה "כומתה" על הראש, תעמוד ותעמיד פנים כאילו הטקסטים האלו עושים לך משהו.

דוגמא טובה נוספת היא יום כיפור: חסר למי שייתפס אוכל מחוץ לחדר בשטח הבסיס. איך נאמר זאת? אותו אחד שייתפס, יאכל אותה תרתי משמע.

אבל שתי הדוגמאות האלו איכשהו עדיין נסבלות. למה? כי יש פה מתן כבוד לאלו שהמנהגים הללו כן אומרים להם משהו. זה לא נורא.

אבל בשביל מפקד היחידה שלי זה לא מספיק. האיש נכנס לתפקידו לפני תשעה חודשים, וככל הנראה הוא החליט שכל מה שהמפקד שלפניו עשה בתחום ניהול הבסיס לא נעשה נכון, מאחר והוא שינה הכל. אחד הדברים שהוא קבע זה שסיור הסליחות, הנעשה לקראת הימים הנוראים, שהיה עד כה עניין של בחירה חופשית - הוא עכשיו חובה לכולם.

מישהו בבקשה מוכן להסביר לי מה יועיל לעולם, לי, לאלוהים (במידה וקיים), למאמינים או לכל אחד אחר על פני הגלובוס - שאני אהיה בסיור הזה, אבהה בחוסר חשק עז במה שלא הולך שם, ואציץ בשעון כל חמש דקות? רוצים לבקש סליחה? בכיף, אבל למה אני קשור לזה?

כלומר, זה לא שאני מכריח אתכם לבוא לחגוג איתי בסנט פטריק (אני לא מאמין בו, זה פשוט אחלה של תירוץ לצאת ולשתות בירה ולשמוע מוזיקה אירית ערבה), נכון? אני לא מכריח אתכם לאכול חזיר ושרימפס ביחד איתי, נכון? אז למה, לכל הרוחות והשדים, אני צריך להעביר את זמני במשהו שלא מדבר אליי? לא מספיק שאני אוכל רק אוכל כשר (ומגעיל), משתתף בקידוש ואוכל רק מצות בפסח?

את זה, ילדים חמודים, אתם לא תלמדו בבית הספר. את זה תלמדו כשתגיעו לצבא, מערכת שבה לאיש לא אכפת מה אתם חושבים או איך אתם מרגישים - כל עוד אי אפשר לתבוע מישהו על זה.

כמובן, אין לי כוונה ללכת ולהתווכח עם מפקד היחידה שלי בנושא (בעיקר כי אין לי כוונה לארוז תיק לכלא 4 בשל התחצפות), אבל תמיד ישנה התקווה שאצליח לשכנע את הרס"פ שלי לתת לי שמירה ביום הזה.

שיהיה לכם סופ"ש נעים.

נ.ב. שני דברים נוספים:

1. אחרי שהרס"ר בקורס שלי ומפקד היחידה שלי הצדיעו לי לפני שהספקתי להצדיע להם ובכך יצא ששחררתי אותם מהצדעה, קרה אותו מקרה עם מג"ד אחד (סא"ל) שהגיע לבסיס עת שמרתי בש.ג. הדבר פשוט מראה שלמוצדעים עצמם אין ראש לשטויות האלו, לא הגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו?

2. סיימתי לקרוא עכשיו את הספר הראשון של ג'ורג' אורוול, "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון". מומלץ בחום.