ערב נפלא לכם.

כאחד שעוסק הרבה בכתיבת וקריאת מאמרים במרשתת, לא יכולתי שלא לשים לב שפוליטיקאים, ותיקים ומתחילים, מנסים להשתמש במדיום החדש הזה. נתניהו, לפיד, לבני ויחימוביץ', למשל, מטפחים בקפידה את דף הפייסבוק שלהם. אראל מרגלית ודן חלוץ, לעומתם, משתמשים בבמות כמו MySay, וכותבים מאמרים וכאילו מתקשרים עם הקהל.

רבים מהפוליטיקאים נוקטים בדפוסים דומים, ולכן החלטתי, בהשראתם, לכתוב את המדריך לפוליטיקאי שרוצה להיכנס לבריכה העכורה הזאת שנקראת "האינטרנט". בבקשה:

• מאוד חשוב להקפיד לדבר על עצמך: "אני עשיתי. אני אמרתי. אני הצעתי. אני תמכתי. אני התנגדתי". אל לך לתת לעובדה שאנשים גם רוצים תוכן להפריע לך. הפיאור העצמי, שיידעו שזה שהשמש זורחת זה הודות לך, זה מה שחשוב.
• התנגדת לדבר מסוים? טוב מאוד. בשום אופן אסור להציב לכך אלטרנטיבה. פשוט לדבר נגד. נגד ונגד ונגד. לדבר בעד משהו? בשביל מה? במקרים האלו אפשר פשוט לשתוק ולתת לדברים לעבור בעצמם.
• ממש אין צורך לענות למגיבים. גם אין צורך לתת לצוות של שכירים או מתנדבים לענות בשמך. התעלמות, זה מה שעושה את זה לאנשים. צריך לתת להם את התחושה שהם מדברים לקיר (אם יש לך דף פייסבוק זה באמת המצב), והם יבואו על סיפוקם.
• אם כתבת מאמר, מעבר לשרבובך העצמי לכל משפט, חשוב גם לתת לקורא תחושה שהוא בזבז רבע שעה מהחיים שלו ולשאול את עצמו "מה זה היה?". הם תמיד יחזרו לעוד עם הגישה הזאת.
• כל תמונה שהלשכה שלך לא הצליחה למכור לעיתונות, אפשר לפרסם אצלך. גם אם זה העוזר שלך צילם עם טלפון נייד עם מצלמה גרועה למדיי וגם אם רואים שם את דמותך המצודדת הולכת לשירותים עם שובל של נייר טואלט נשרך מאחוריה.
• הכי חשוב: האינטרנט הוא בשבילך, לא בשביל הבוחרים.

כי קשר עם הבוחר? מי צריך את זה?

שבת שלום.

נ.ב. מי שעושה לכל הדברים האלו יופי של סאטירה זה עמוד  "ביבי מאוייר", בו מתפרסמים קומיקסים על פי הסטטוסים של ראש הממשלה.