עיצרו הכל!

הורידו את הדגל לחצי התורן!

קיבעו בחוק יום אבל לאומי!

גייסו את יאיר לפיד למען כתיבת טקסט מרגש בנושא!

יהודה ונינט נפרדו!

כמובן, בכל מה שקשור אליי, הפרידה הזו מעניינת אותי פחות מהתכנית שהביאה לנינט את החשיפה הראשונה שלה (יש לי יותר מדי מטאפורות ודימויים על מנת להדגים עד כמה התכנית הזו לא מעניינת אותי, אז בואו נרד מזה).

אבל התקשורת? זה כבר סיפור אחר. על פי הפרופורציות שהתקשורת נותנת לסיפור הזה, אפשר לחשוב שנפתרו כל בעיות העולם: אסד הפסיק לטבוח באזרחיו (מתי כבר אפשר לקרוא לזה "שואה"?); לבנק ישראל נבחר נגיד; שר האוצר כבר לא טמבל; ערוץ פרטי לא הכין לראש הממשלה את התכנית שצ'אושסקו רצה ליום ההולדת; מרטין לות'ר קינג של המצרים עלה שם לשלטון; החמאס הניח את נשקו; הקצינים בצה"ל משתמשים בשכלם; ערוץ 2 הכריז שזו הייתה העונה האחרונה של "האח הגדול"; לא מפלים פה ערבים, נשים, מזרחים, אתיופים וחרדים; אובמה מפסיק לרגל אחרי אזרחיו; פוטין החליט שחזרה לימי סטלין העליזים זה לא רעיון כזה מוצלח וכהנה וכהנה.

עם כל הכבוד ליהודה ונינט ולכישרון שלהם, נראה שהדבר היחיד שהם עשו שעניין את התקשורת זה לא קריירת המשחק של לוי (מה קורה איתה באמת?) או העשייה של נינט בתחום הרוק (זה בתחום הרוק, נכון?), אלא הדבר הקטן הזה שהם יצאו אחד עם השני. כמעט כל בני האדם הבוגרים יצאו עם מישהו, אבל הם לא מפורסמים, אז זה לא מעניין. וכך, הפרידה של השניים מתקבלת בצער ובכי גדולים יותר ממה שהתקבל המוות של ישראל (פולי) פוליאקוב מ"הגשש החיוור", ואני דיי בטוח שאפילו הרצח של ג'ון לנון לא קיבל כזה סיקור.

עיני לא צרה באלו שעושים ממון מהפרידה הזו, אך ברצוני רק לשאול: למי פונים כדי להחליף את הזבל הזה באופיום אמיתי? אם כבר מסממים לי את הצורה, אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך.

סופ"ש נפלא.