כמו שבוודאי רובכם ראיתם, אחרי ששנה שעברה ראש הממשלה נתניהו החליט לתת חיבוק טוב לתכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" באמצעות התארחותו שם, הוא החליט לעשות את אותו דבר גם ב"מצב האומה". לזכותו ייאמר שבניגוד להופעה ב"ארץ נהדרת", בה הוא הראה כישורים קומיים של מלחיה (ואנא מכם, אל תביאו לי כדוגמת נגד את המלחיה שציון ברוך משחק בפרסומת, גם בגלל שזו לא באמת מלחיה וגם בגלל שזה לא באמת מצחיק), ב"מצב האומה" הוא הגיע מוכן, מיומן והופעתו הייתה מפתיעה לטובה.

הבעיה היא, איך לא, בתכנית עצמה, שבמקום לעשות סאטירה ולתת לו כמו שצריך על הראש עשתה לו בעיקר כבוד עם עקיצות שעשו לו יותר טוב מאשר רע (ככה זה, סאטירה לא אמורה לגרום לפוליטיקאים שנגדם היא יוצאת כל השנה להרגיש נינוחים). אי לכך, החלטתי אני להראות ראיון עם ראש הממשלה, בו אני אנסה לשאול שאלות קשות באמת. הראיון כמובן פיקטיבי, ואם הבאתי את הפחדן הזה לדיבייט בחירות פיקטיבי, אני לא רואה סיבה לא לנהל איתו ראיון פיקטיבי (בעיקר לאור העובדה שהוא לא ממש יהיה מעוניין להתראיין אצלי). הראיון כולל, איך לא, אתה מה שאני הייתי רוצה להגיד לו ב"מצב האומה", ולכן לא חסר דמיון. תבלו.

כתב: שלום.

נתניהו: ערב טוב.

כתב: בוא נתחיל בעניין החוק שיכריח את "ישראל היום" לגבות תשלום.

נתניהו: תראה, יש עיתון שהוא נגד, שהוא בתשלום, ויש עיתון שהוא יותר מאוזן, שהוא בחינם.

כתב: אתה באמת קראת ל"ישראל היום" עכשיו "עיתון מאוזן"?

נתניהו: אתה לא חושב שהוא מאוזן?

כתב: בוא נתחיל מזה שאני לא חושב שהוא עיתון.

נתניהו: אז מה הוא?

כתב: ריפוד לכלובים של תוכים, חומר גלם לעטיפת דגים, מחבט זבובים... אתה מבין לאן זה הולך.

נתניהו: ו"ידיעות אחרונות" זה כן עיתון?

כתב: איפה אמרתי את זה?

נתניהו: ואתה בעד החוק הזה?

כתב: מה פתאום. מעבר לזה שמדובר בחוק אינטרסנטי של בעלי עניין מאוד ברורים, הדבר האחרון שאני מעוניין לעשות זה להכריח את שלדון אדלסון להרוויח כסף.

נתניהו: טוב, אז אני חושב ש"ישראל היום" הוא עיתון נהדר -

כתב: אז אתה ממשיך לקרוא לדבר הזה "עיתון"?

נתניהו: כן.

כתב: בסדר גמור, אני לא אהרוס לך את הבועה. בוא נמשיך הלאה - מה אתה הולך לעשות עם יוקר המחייה?

נתניהו: תראה, המצב הוא שאני רוצה לטפל ביוקר המחייה, אבל אני חייב קודם כל לטפל באיום האיראני.

כתב: תן לי לנחש - אם לא יהיה יקר בישראל איראן תפציץ אותנו.

נתניהו: אתה עושה צחוק מהאיום האיראני?

כתב: חלילה, את זה אני משאיר לך.

נתניהו: טוב, אז יוון וספרד.

כתב: הספין הזה שמור לשר האוצר, זה עובר משר לשר בירושה יחד עם גרעונות ענק והנחה שהשמש זורחת לך מהתחת.

נתניהו: אתה טוען שאני מנסה לעשות ספין ולשנות נושא כדי לא לדבר על סוגיות חשובות?

כתב: בוא נגיד שאתה לא עונה לעניין יותר מש"ישראל היום" זה עיתון. עכשיו, אם לא אכפת לך, בוא נדבר על הוצאות בית ראש הממשלה.

נתניהו: תעזוב את שרה בשקט.

כתב: לא הזכרתי אותה.

נתניהו: גם אל תזכיר.

כתב: אפשר לשאול שאלה?

נתניהו: שאל.

כתב: מה נסגר עם הנרות וכל ההוצאות שלכם? בשביל מה בדיוק משלמים לך משכורת אם אתה מממן את עצמך מתקציב חיצוני?

נתניהו: תראה, אני עובד 18 שעות ביום, מתי יש לי זמן להיות נהנתן?

כתב: העובדה היא שהמשפחה שלך חיה על חשבון תקציב בית ראש הממשלה במקום על חשבון המשכורת שאתה מביא הביתה.

נתניהו: הכנסת את שרה לשיחה עכשיו?

כתב: היא חיה על חשבון המסים שלי, לא?

נתניהו: אתה הכנסת את שרה לשיחה עכשיו?

כתב: כן.

נתניהו: אבל ביקשתי ממך שלא. אתה לא מבין, היא מקור הכוח שלי.

כתב: יופי. מקור הכוח הזה ממומן מכספי המסים שלי, לא? אז אולי תסביר למה מקור הכוח שלך צריך כל כך הרבה נרות?

נתניהו: תגיד לי, מה זו החטטנות הזו?

כתב: קשה לקרוא למה שנעשה מכספי מסים משהו שראוי לפרטיות, לא? אז אולי תענה על השאלה?

נתניהו: איראן.

כתב: מה?

נתניהו: אבו מאזן.

כתב: בשבילו קניתם נרות?

נתניהו: אובמה.

כתב: מה נדפק? נכנסת ללופ של ספינים?

נתניהו: איראן.

כתב: כן, בסדר, הבנו, אנחנו מתים מפחד.

נתניהו: ובשביל זה אני פה! אתה מבין, העם היהודי מעולם לא היה טוב בזיהוי מוקדם של סכנות.

כתב: אה, זה ברור, אם הוא היה מוצלח בזה אתה לא היית ראש ממשלה.

וכמו ששליין אומר - ושיהיה לנו בהצלחה.