לא רק בלונדון הייתי באותם שבועיים נהדרים של חופש ואסקפיזם בחו"ל, אלא גם בהמבורג שבגרמניה, ואי לכך הרי הטיפים שלי בהתאם:

• אם אתם מתכננים להעביר יותר מיומיים בכל עיר, תוותרו על המבורג. אני הייתי שם שבוע ואם לא הייתי מבקר חבר שגר שם כנראה שהייתי דופק לעצמי את הראש בקיר על זה שחשבתי לנסוע להמבורג במקום לברלין או למינכן. אפילו הפקיד בביקורת הדרכונים נראה מופתע שישראלי נחת בהמבורג.
• לתשומת לבם של הרגישים: בגרמניה יש כל מיני דברים שעלולים להתפרש כזלזול או חוסר אכפתיות מהשואה. דוגמאות? חנות ששמה הוא "Six Million Glasses" או ציור של ילד שלבוש כמו הילד המפורסם מהגטו עם הכיתוב "בתיאבון". למיטב הבנתי זה לא נובע מרוע אלא פשוט מזה שהם לא מאכילים את הילדים שלהם בשואה, אבל אין ספק שהרגישים שבינינו יתעצבנו ושחובבי ההומור השחור ייהנו מכל רגע.
• נא לא להתבלבל: העובדה שאין בכניסה לרציפים בתחנות הרכבת (הא! רכבת! גרמניה! מצחיק!) מחסום כלשהו שידרוש את הכרטיס שלכם כדי שתוכלו להיכנס אין פירושו שאתם לא צריכים כרטיס, אלא שמשום מה מכל העמים דווקא הגרמנים הם אלו שהחליטו לתת בכם אמון (וזה מעלה אצלי סימני שאלה, לא כי יש לי משהו נגד אמון בגרמנים דווקא, אלא כי אני לא נותן אמון במין האנושי כולו), ואם כרטיסן יתפוס אתכם אז זה קנס של 40 יורו.
• כמו כן, שימו לב שבניגוד לרוב העולם בו הבינו את משמעותו של מוכר הכרטיסים האנושי למי שבא בפעם הראשונה לרכבת, הגרמנים כנראה לא מאמינים יותר ביכולת האנושית הגרמנית לספק שירות ברכבת, מה שאומר למעשה שאם אתם לא יודעים גרמנית אתם בבעיה, כי זו השפה היחידה בה פועלות מכונות הכרטיסים.
• אני לא יודע איך הם הצליחו לעשות את זה, אבל הגרמנים הצליחו לשלב בין הרעיון של אוכל טעים לרעיון של אוכל לא יקר. כמובן, עד שמגיעים לשדות התעופה, ואז יתקעו אתכם במחיר.
• אפרופו שדות תעופה, לתשומת לבכם: יבקשו מכם להוריד את הנעליים בבידוק הבטחוני. אני רוצה להדגיש שלא מבקשים את זה רק מיהודים (הסליחה עם קוראיי ערבים, בהנחה שיש כאלה. בכל זאת, סמולן), ושאתם תקבלו את הנעליים בחזרה.
• וזהו, בערך, כי הייתי בהמבורג, שכאמור לא מותאמת לתיירים, ככה שאין לי עוד הרבה מה להוסיף.