למה כשאנשים מגיבים לבלוגים הם כותבים ככה:

"בלה בלה בלה בוא לבקר אצלי/מוזמן לשלי". אפילו אם הם יכתבו על כמה נוראית הייתה השואה ושכשרון הכתיבה שלך משתווה לזה של כלב מת, הם יזמינו אותך בסוף.

יקללו אותך, יעליבו אותך, ישנאו אותך, אבל רק למען הנימוס הם יזמינו אותך לבלוג שלהם.

אתם מוכנים להפסיק להזמין אותי לכל פוסט שאתם מצהירים בו שאתם מתכוונים להתאבד?!

מפריע לי יותר שפרץ כבר לא בראשות העבודה וכנראה שגם לא במשרד הביטחון (וזה גורם לי להיות מאושר) מאשר העובדה שעוד בלוגר מכריז על הרצון שלו להתאבד (וזה לא גורם לי להיות מאושר, אז די).

גם לי מהבגרות בהיסטוריה היה חשק להתאבד, אבל עבר לי.

עכשיו במקום להרוג את עצמי, אני רוצה להרוג את יולי תמיר ואת לימור לבנת.

וגם לדרוס את הקבר של פילסודסקי גם כי הוא פולני וגם כי אני צריך לדעת עליו את הדברים הכי לא מעניינים (ובתור פולני אני אומר לכם שפולנים זה לא דבר שמעניין ללמוד עליו).

בקיצור תפסיקו להזמין אותי לבלוג שלכם, כי אני לא מעוניין להיכנס לבלוג שלכם, אלא אם כן תספרו לי שזה בלוג בדיחות כמו שלי (אם יסתבר לי ששקרתם אני אמחוק לכם את התגובה) כי כל בלוגי הבדיחות ערבים זה לזה. לפחות עד שמגיע הישראוסקר ואז אני עושה הכל בשביל לנצח (זה קצת קשה כשכל הקוראים שלך הם כפויי טובה ולא יותר מששה אנשים מצביעים לך...).

אבל הכי הורג אותי האידיוטים האלו שסתם כותבים "אחלה בלוג מוזמן לשלי". והכי הורג אותי זה שהם כותבים את זה בבלוגים שכבר עברו את הפוסט המאה (או האלף) ואני בספק שהם קראו אפילו אחד.

אבל אם הם הזמינו את בעל הבלוג ואת אלפי הקוראים שיש לו לבלוג, אז סביר להניח שהבלוג הוא אחלה.

ומשהו קטן: העולם מכריז על כוונתו לנסות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. עשו טובה ותודיעו מהר שהחלטתם שאתם לא תעשו כלום, בשביל שהאיראנים יוכלו לצאת מהמתח ולהמשיך לעבוד על הגרעין.