היציאה לאור של הארי פוטר השביעי מעניינת אותי, אבל הקרקס סביב זה נכנס אחרי זה שמכרו תחבושת של אריאל שרון ב-10000 שקל ואחרי זה ששמעון פרס נולד בפולין ברשימת הדברים שלא אכפת לי.

לא אכפת לי מכל הקרקס התקשורתי הזה ומזה שאנשים נשארים לישון מול החנות (אשכרה כל כך דחוף להם? מה זה סם?). תביאו לי מחשב נייד ומיטת מים ותאמינו לי שגם אני ישן מול החנות (המיטת מים זה רק בשביל שאני אדע פעם איך זה. אני פריפרייאני, אין לי כסף לזה).

חוץ מזה כולם יודעים שהארי פוטר ימות בסופו של דבר (אמן! הילד הזה כל כך מעצבן אותי!) אבל גם וולדמורט (ולא, לא קיבלתי מידע מרולינג, פשוט הסיומים שלה כל כך נדושים שלא יכול להיות שלא).

אבל כמובן שבגלל שזה הארי פוטר (תרגילי חשבון) לא יכול להיות שלא יהיה סביב זה קרקס תקשורתי בסדר גודל של אולמרט חוטף שבץ מוחי (רק החגיגה הזארחית תהיה ענקית), וזה פשוט מעצבן! זה כמו ההתרגשות מכל הנושא של בר רפאלי ודיקפריו.

רולינג רצתה לגדל דור שקורא ספרים ובמקום זה היא גידלה דור של פקאצות שיודעות לקרוא יותר מאת השם שלהן ואת המילה "אמא" (למרות שהן כותבות "אימה"), שנכון שזה שיפור, אבל בכל זאת, גועל נפש.

וכמובן שהיא תורמת לקרקס התקשורתי הזה, או לפחות בנתה את הקרקע לקראתו כשהיא התראיינה ואמרה שהיא תהרוג את אחת מהדמויות הראשיות (למרות שבליבנו, בגלל שהארי הוא כזה מושלם, כולנו רוצים שהוא ימות בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו).

כמובן שזה לא מפריע לה לצאת בספרים שלה נגד התקשורת. צבועה!

אני קורא את הספרים שלה רק כי אני מסכים עם מה שכתוב שם ובגלל שהיא יודעת לכתוב (לא במובן של יודעת את הא'-ב', לגבירות הפקאצות, אלא במובן של יש לה כשרון), אבל אותה אני לא סובל (האמת היא שאני לא נוטה לסבול אנשים יותר עשירים ממני. זה כבר מכוח ההרגל של לשנוא את אולמרט ונתניהו).

אז עכשיו את יכולה לצאת לך בכיף שלך לחופשה קטנה ולהנות מתלוגים מהספרים, הסרטים, האתרים, החולצות, המעריצות של דניאל רדקליף (היהודי. פלא שעשה כל כך הרבה כסף?) וכל שאר הדברים הנלווים לילד המעצבן והממושקף והמושלם (אני גם רוצה!).

וזהו, תקראו, תיהנו, ועכשיו רק נשאר לחכות לטרנד הבא.