לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 33



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ואלו חוויות ישראל



לידיעת הציבור, מצ"ב רשימה של חוויות ישראל*:

  • חוויית העצמאות.
  • חוויית סיני (הידועה גם כחוויית קדש).
  • חוויית ששת הימים.
  • חוויית ההתשה.
  • חוויית יום הכיפורים.
  • חוויית לבנון הראשונה (הידועה גם כחוויית שלום הגליל).
  • חוויית האינתיפאדה הראשונה.
  • חוויית האיתפאדה השנייה.
  • חוויית לבנון השנייה.
  • חוויית עופרת יצוקה.
  • חוויית עמוד ענן.
  • חוויית צוק איתן (כרגע נמשכת באופן חווייתי ביותר).

אז מי אמר שלא כיף פה?

יהודים, בואו לישראל, יש פה חוויות שלא תמצאו בשום מקום אחר!

 

*אם נשמטה מהרשימה חוויה כזו או אחרת אנו מתנצלים מראש, פשוט כל-כך חווייתי פה שלפעמים קשה לעקוב.



מם: חזקוש ישורון

נכתב על ידי , 22/8/2014 14:25   בקטגוריות בלשנות, הומור בלי טעם, הומור שחור, הרבה נזק בפחות מאמץ, כי הייתי חייב לכתוב משהו, מלחמה ושלום, מעט בושה, ספיישל קטן, פוליטיקה לעניים, רק בישראל, אקטואליה  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מרמוז מלך הקופים ב-28/9/2014 01:15
 



שואה, ילדים, שואה


אנשים לא רואים בי פטריוט גדול, אבל האמת היא שאני מת על המדינה הזו. באמת. אני ממש אוהב את המדינה שלי. בכל פעם שאני קם בבוקר ומרגיש שאני מאושר מדי, אני רק מסתכל על מה שקורה במדינה שלי וחוזר למצב הנורמלי שלי: חסר חשק לחיות, אבל עצלן מדי על מנת להתאבד.

 

הפעם אני מדבר על היוזמה הגאונית של שר החינוך שי פירון, להכניס לימודי שואה לגני הילדים. הרי כבר לא מספיק שרק האוכלוסיה הבוגרת והאוכלוסיה הצעירה נמצאות במצב של פוסט-טראומה, צריך שגם אוכלוסיית הפעוטות הישראלית תהיה במצב הזה. זה הרי כיפי. א' אושוויץ / ב' זה בלזן / ג' זה גסטאפו גדול / מהי ד'? זהו דכאו ליהודים בחו"ל / ה' זה היטלר / ו' זה ויימאר / ז' מה שניצולים פה מקבלים. מה? לא חמוד? לא הייתם רוצים שהילדים שלכם יידעו לשיר בעל-פה את השיר הזה? שנות תמימות זה לחלשים.

 

כמובן, זה לא שלא מספרים לילדים קטנים כבר עכשיו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו: הסיפורים של חנוכה, פורים ופסח מבוססים על העסק הזה, אז מה זה כבר דמגוג עם שפם קטן שצורח כל מיני דברים? יש רק הבדל אחד פצפון: בחנוכה, פורים ופסח אנחנו בעיקר חוגגים את חוסר ההצלחה של אנטיוכוס, המן האגגי ופרעה לעשות את זה, בעוד ביום השואה אנחנו אבלים (ובצדק) על מה שהנאצים כן הצליחו לעשות. בחנוכה אנחנו מספרים שאנטיוכוס ניסה להשמיד את הדת היהודית אבל לא הצליח והשמן הספיק לשמונה ימים אז בואו נשמין; בפורים המן רצה להרוג את כל היהודים, אז אוכלים את מה שאמור להיות האוזניים של המן (זה חולני); במצרים בני ישראל עבדו קשה אבל בסוף משה הוציא אותם מזה אז תאכלו כולכם אריחים (איך זה עובר אמנות בינלאומיות אני לא מבין). בשואה, לעומת זאת, לנאצים הייתה הצלחה מסוימת ויש צפירה. דהיינו, בעוד שבסיפורי החג הם כמו סיפורי סינדרלה בהם הטובים מנצחים בסוף, ללמד את השואה ילדים קטנים זה לגדל אותם על טראומה.

 

יש מי שהעלו את הנקודה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו להיזהר מזרים ("כיפה אדומה"), מממתקים ("הנזל וגרטל"), מגלגלי טוויה ("היפהפיה הנרדמת") ומאנשים חדשים שמצטרפים למשפחה (אנשים שקוראים לילדים שלהם את "סינדרלה", כדאי שתפסיקו עם זה) - אז למה לא ללמד אותם שההיסטוריה לא רצופה בצמר גפן מתוק (הם הרי לא לומדים כלום מ"הנזל וגרטל") ושהיו מי שלא היו נחמדים ליהודים וגם תרגמו את זה למעשים? הטיעון הזה בעייתי, כי בניגוד ללימוד של דברים כמו "תתרחק מהאיש הזר שמציע לך סוכריה" או "אל תחצה כביש לבד", שקריטי שהילד יידע אותם כדי לא למצוא את עצמו קורבן אונס או מרוח על הכביש, לדעת על השואה בגיל קטן לא יעזור לילד בחיים. הילד הוא ילד דיי קטן, ואם איזשהו צבא עוין יחליט לכבוש את ישראל ויצליח בכך (כן, זה תרחיש אפשרי. לא, צה"ל הוא לא הצבא הכי מדהים ביקום, הוא יכול להפסיד) במטרה לחסל כל נפש חיה פה, העובדה שהילד יכיר את "רוץ, ילד, רוץ" או כל סיפור שואה אחר לא ממש יועיל לו במניעת הקטסטרופה הקרבה.

 

אז למה לא לתת לילד לחיות בלי לדעת שהקימו מפעלים שהמוצר העיקרי שלהם הוא מוות? הרי זה לא שאנחנו אף פעם לא נספר להם שהייתה שואה, פשוט ניתן להם לחיות כמה שנים בלי לפמפם להם את זה למוח. מי יודע, אולי העובדה שלא ילמדו אותם כל הזמן שכולם מנסים לרצוח אותם רק כי חתכו להם חתיכה מהאיבר הכי רגיש שיש, יביא לכך שהם ישנאו קצת פחות? וגם אם לא, את ההזדמנות להחדיר להם לראש שהם חייבים להיות חלק מחברה פוסט-טראומטית תהיה לכם לאורך מרבית שנות חייהם, ובסוף גם תוכלו לספר להם שהם חייבים להתגייס לצבא כי רק צה"ל יכול למנוע את השואה הבאה (הוא יכול, אבל רק את השואה של היהודים, משואות אחרות קצת פחות אכפת למי ששולח אותו לקרב) - אז בינתיים תנו להם קצת ליהנות מאיזו תמימות של ילד בגיל הגן, כי הם ילדים בגיל הגן.

 

אבל כבוד השר פירון, אם כבר בלימודי שואה עסקינן, אז מה עם קצת לימודים על שואת העם הארמני? מה עם התייחסות לרצח העם בדרפור? לצאת נגד מכחישי שואה זה מאוד חשוב, אבל היו עוד כמה ג'נוסיידים ברחבי העולם, והגיע הזמן שיוצאי מערכת החינוך יידעו על זה. אני יודע שאי-אפשר לשאול על זה למה האמריקאים לא הפציצו וכל מיני דברים כאלה שיעזרו לנו להסיק מסקנות שנוגעות לנו בלבד, אבל תחשוב על זה.

נכתב על ידי , 25/4/2014 18:52   בקטגוריות הומור שחור, הצעות לעולם טוב יותר, הרבה נזק בפחות מאמץ, טפשת נפוצה, פוליטיקה לעניים, רק בישראל, רשמים שלי, שטח ציבורי, אקטואליה, פסימי, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-28/4/2014 21:04
 



חופש הביטוי של הרייך


אז כמו שוודאי רבים מכם שמעו, ועדת השרים אישרה הצעת חוק לפיה יהיה אסור להשתמש במילה "נאצי" ובנגזרותיה השונות לפעילות שאיננה חינוכית או מחקרית. אז ברשותכם, במעט הזמן שעוד חוקי להשתמש במילים האלו בסתם פוסט חסר יומרות חינוכיות או מחקריות, הרשו לי להביע את דעתי על העניין תוך שימוש נרחב בארסנל המילים הנ"ל.

 

קודם כל אני חייב לתמוה על טיבם של אותם חברי הכנסת שכל כך מוטרדים מחופש ביטוי שקצת יותר רחב ממה שהיה נהוג בימי הרייך השלישי. כלומר, ברצינות? אני יודע שאתם סולדים מכל מה שרק מזכיר ביקורת, שאתם ממש אוהבים לעשות רעש ושאכן לפעמים השימוש בנושאי צלב הקרס הוא קצת מוגזם, אבל לא הגזמתם רק טיפה? מה תעשו אחר כך? תאסרו שימוש במילה "אפרטהייד"? תוציאו את המילה "מוסוליני" מחוץ לחוק? אז נכון שכל הז'רגון הכולל בתוכו נאצים, שואה וגסטאפו כבר הגיע לרמה של אינפלציה, אבל להכניס על זה אנשים לכלא? לא עדיף קודם כל להכניס לכלא אנשים ש... לא יודע... אנסו? גנבו? רצחו? מעלו? הרי כולם יודעים שלמשטרה ולבתי המשפט יש נטייה מעניינת להכניס אנשים בעיקר על שטויות ואת אלו שעושים פשעים אמיתיים להכניס לזמן קצר כדי שימהרו לפנות מקום לכאלו שעשו שטויות שמשום מה לא חוקיות - אבל באמת שלא צריך להוסיף על זה עוד.

 

נכון שיש את הקטע הזה שאם מוכיחים שהדברים נכונים אז הכל בסדר, אבל בעצם הרגע אמרתם שאם יש לנו כסף לרכוש את שירותיו של עורך דין ממולח שאם נשלם לו מספיק הוא היה מוכן להיות הסנגור במשפטי נירנברג אז מותר לנו להגיד "נאצים", ואם אין לנו את האמצעים האלו אנחנו מוזמנים לשתוק או ללכת לכלא לחצי שנה ולנסות להבין מאיפה אנחנו מגרדים מאה אלף שקל. זה ש"אם תרצו" הוגדרה כתנועה פשיסטית (מוסוליני, שוב סליחה שהושווית לבדיחה הזו) אחרי שרונן שובל ושאר הגאונים שלו החליטו לצאת בתביעת דיבה ולקבל את זה חזרה לפנים אוסקר ויילד סטייל (מה? מותר לי להשתמש מדיי פעם בדברים שלא קשורים לנאצים או לפשיסטים), לא אומר שכולנו כמו דף הפייסבוק הזה יכולים להרשות את זה לעצמנו. חוץ מזה, איך מוכיחים ש"הדברים נכונים"? איך מוכיחים שמישהו נאצי? הרי על כל אלמנט נאצי שנביא יביאו לנו עוד כמה אלמנטים נאציים שלא קיימים אצל מושא ההשוואה.

 

כמובן, קשה לי להגיד על השרים שהם נאצים. תגידו מה שתגידו על הנאצים, לתת עבודה הם ידעו, שזה לא ממש משהו שאפשר להגיד על הגאונים בוועדת השרים. כלומר, זה חמוד והכל שאתם מאפשרים לחוקרים, מחנכים והיסטוריונים להשתמש במילים האלו (מותר לעשות מחקר "במה דומים ובמה השונים האידיוטים מוועדת השרים לאנשי הרייך השלישי" או שאני הולך על חבל דק?), אבל שכחתם משהו אחד קטן: אמנות. אמנם את "גטו" אפשר להכניס איכשהו תחת הקטגוריה של משהו "חינוכי" (המרכאות הן כי טרם ראיתי את ההצגה ואין לי מושג עד כמה היא חינוכית, אני פשוט יודע שהיא מציגה לבני נוער), אבל לאור העובדה שאנו חיים במדינה שמראה סימנים שהמודל שלה לבניית מדינה הוא "1984" של אורוול, קשה לי להאמין שהצגה מינית כמו "קברט" תוכל להירשם כפעילות חינוכית, ולאור העובדה שהמחזה כולל צלבי קרס, הצדעה במועל יד ומדי אסירים אושוויץ סטייל - למעשה אסרתם על הצגת המחזה בישראל. אז יכול להיות שהמחזה הזה קצת אובר-רייטד, אבל זה קצת מוגזם, לא?

 

כן, נכון, נכון, יש את הקטע הזה שאסור לעשות את הדברים האלו באירופה. אבל, ותקנו אותי אם אני טועה, שם האיסור הוא על שימוש בסמלים האלו כאקט של הזדהות עם הגמד המשופם שבקרוב לא נוכל להגיד את שמו מחוץ למסגרת אקדמית, ולא כאקט של השוואה לזמנים אפלים. ואם אני טועה וגם סתם להשוות אסור, זה לא אומר שחייבים לקחת מהאירופאים כל דבר (ומומלץ לא לקחת מאירופאים דברים שהם יישמו בשנות ה-20 וה-30, כי ממש מתבקש להשוות).

 

ורגע לפני שקופץ הגאון התורן שמביא לי את התמונה של יצחק רבין במדי ס"ס וצועק שהתמונה הזו הביאה להירצחו, תרשו לי להרגיע ולומר שזה ממש לא מדויק. התמונה הזו הייתה חלק ממסע הסתה נגד רבין, ולמרות שאי אפשר לומר מה היה קורה אילו, ככל הנראה לו היא הייתה מופיעה לבד בלי שאר הקרקס של "רבין בוגד" ו"כמו שהגענו לסמל הזה נגיע לרבין" לא היה קורה יותר מדי. נכון שהסתה זה נורא, אז איזה כיף זה שיש כבר חוקים נגדה. אם יימצא שהשימוש בז'רגון הרייך השלישי נעשה כחלק מהסתה, אז אין שום בעיה, ובינתיים לא נראה שיש צורך בחוק נוסף (כולל הסעיף שאוסר להצטער על כך שהיטלר לא סיים את העבודה, כי זו סוג של הסתה).

 

אז חברים יקרים מוועדת השרים, בבקשה תחזרו להתעסק בדברים החשובים, או יותר טוב, פשוט תתפזרו ותפסיקו להשמיד (מותר עוד להשתמש במילה "השמדה" או שזה גם מחוץ לתחום?) פה כל חלקה טובה.

 

תודה.

 

נ.ב. אנא תפסיקו לזיין את השכל עם רטוריקת "אסור להשוות", במיוחד כשהדבר נוגע לרטוריקה. אמנם הממסד עדיין לא פועל בצורה נאצית (בעיקר כי הוא כל כך מוגבל ומופעל על-ידי מטומטמים שגם אם נחליט ליישם את שיטות הנאצים כנראה שלא נצליח), אבל להזכירכם הנאצים לא התחילו ב-1941 עם השואה. הם התחילו בשנות ה-20, עם רטוריקה ומעשי אלימות קטנים ופעמים רבות ספונטניים. אז כן, אם אתם קוראים להשמדתו של ציבור שלם בגלל הלאום שלו, אתם משתמשים ברטוריקה נאצית. ברכותיי.

נכתב על ידי , 12/1/2014 21:56   בקטגוריות אנטי ממסדי, הומור שחור, הומור שנוי במחלוקת, הרבה נזק בפחות מאמץ, ח"כ = חולה כוח/כסף/כיסא, חברה לא חברותית, חוק בלי סדר, טפשת נפוצה, כי הייתי חייב לכתוב משהו, מעט בושה, פוליטיקה לעניים, רק בישראל, רשמים שלי, אקטואליה, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-13/1/2014 10:21
 




דפים:  
62,533
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)