אני יודע שכולם עסוקים בנסיונות הכושלים של ביבי להקים ממשלת כושלת אפילו יותר.

אבל הייתי רוצה להתעסק במשהו אחר: לאור העובדה שברק כושל לפחות כמו נתניהו, הוא לא מצליח לשכנע את בכירי העבודה להיכנס לקואליציה (וטוב שכך), ולכן ביבי היה צריך גם להכין את שרי העבודה לפרידה מהכסא שלהם. הנה הצצה:

ביבי: ברק, כמו שאתה יודע, אתה צריך להיפרד מהכיסא שלך בקרייה.

ברק: אני רוצה שתבוא ותסביר לי למה זה! למה אני לא יכול להמשיך לכהן כשר אחרי שאמרת שאתה מעוניין בי כשר ביטחון.

ביבי: אה? כי אתה כושל ולא מסוגל לגרום למפלגה שלך לשבת בקואליציה?

ברק: בולדוזרים לא יפנו אותי מפה!

ביבי: זה גם מה שאמרו תושבי גוש קטיף ואריק שרון. כמו שראית בולדוזרים פינו את גוש קטיף ובשביל לפנות את אריק היה צריך כולה אמבולנס.

ברק: אל תבלבל את המוח! זה היה לפחות מטוס תובלה!

ביבי: הנקודה ברורה. חוץ מזה, למה אתה מתעקש? הרי אתה רוצה לחזק את המפלגה שלך, לא?

ברק: בנימין, כמה זמן אנחנו מכירים?

ביבי: הרבה זמן.

ברק: ועוד לא למדת שכל מה שמעניין אותי זה אני, עצמי ואנוכי?

ביבי: שכחת שיש לי זיכרון קצר?

ברק: לא כמו של העם.

ביבי: בן-אליעזר, אתה צריך להיפרד מהכיסא שלך במשרד התשתיות.

פואד: לא רוצה.

ביבי: מה זה לא רוצה?

פואד: הבטיחו לי שאני אהיה שר עד נובמבר 2010. בינתיים עוד לא נובמבר 2009. לא מפרים הבטחות. הבטחות צריך לקיים.

ביבי: פואד, אל תהיה לי ילד בגנון, בסדר?

פואד: דבר אל היד.

ביבי: גם לא ילד ביסודי.

פואד: אבל איך אפשר לסמוך על מילה של בן-אדם, אם הוא לא מקיים את מה שהוא הבטיח?

ביבי: תסתכל על עם ישראל. לא קיימתי כמעט כלום ממה שהבטחתי, והוא בכל זאת בטח בי.

ביבי: הרצוג, אתה תפנה את המשרד תוך שבוע, הבנת?

בוז'י: אני לא יכול.

ביבי: מה פירוש לא יכול?

בוז'י: לא זז מכאן.

ביבי: נו מה, נהיית לי פואד? בוא נפתח גנון ונקרא לו "העבודה" או "גן יולי" וזהו.

בוז'י: פואד האינפנטיל הזה הדביק אותי לכיסא.

ביבי: אין ספק שילד הכאפות של הכנסת תמיד תישאר.

ביבי: אני שמח לבשר לכם, תלמידים יקרים, שיולי תמיר לא תמשיך להיות שרת החינוך.

תמיר: מה?! אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקתי. חוץ מזה מי יחליף אותי? אלי ישי?

ביבי: אם יהיה לנו מזל.

תמיר: ומה עם כל התוכניות המדהימות שלי?

ביבי: נשלח אותן ללימור לבנת, היא תגיד לנו מה הכי יפגע בחינוך ונשתמש בזה.

תמיר: אתה מבטיח? נשבע בהורים שלך?

ביבי: מה זה פה? מורשת פואד? את לא יכולה לסמוך עליי?

תמיר: זה ש-730 אלף איש היום מספיק מפגרים בשביל לסמוך עליך, לא אומר שגם אני כזאת.

ביבי: מג'אדלה, אתה צריך לפנות את המשרד שלך.

מג'אדלה: איזה מן דמוקרטיה זו אם אין לכם שר ערבי אחד?

ביבי: ראלב, העם אמר את דברו: הוא לא אוהב ערבים בבחירות האלה.

עוד מישהו לא מרגיש כל כך רע עם זה שהם הולכים הביתה?

היום בית הספר בו אני עובד אירח את שרת החינוך הפרופסור יולי תמיר, והרי סיקור של מה שהלך שם:

כבר מעל חודש שכל בית הספר כמרקחה לקראת הביקור של השרה. באמת שאני לא מבין למה ללקק כל כך הרבה לשרה שהיא כמעט בדימוס (תודה לאל שכך). בית הספר תלה שלטים, דגלים, שתל צמחים, קישט ומה לא לקראת הביקור. כמובן שהתלמידים לא היו ראויים לקבל את זה לולא הייתה מגיעה כבוד השרה.

אני חייב לומר שבית הספר הזה הוא אחד המשקיענים הגדולים בעניין. בשלושת בתי הספר בהם למדתי ביקר בשלב זה או אחר איזשהי אישיות בכירה. ביסודי זה היה ביל קלינטון, בחטיבת הביניים זו הייתה מנכ"לית משרד החינוך דאז רונית תירוש ובתיכון זה היה אהוד אולמרט. ובאמת שאצל אף אחד מהם לא השקיעו כמו שהשקיעו לכבוד שרה שבמקרה הטוב תוכל להמליץ עליהם לשר הבא, שכנראה קוראים לו אלי ישי.

והיום הגיע היום הגדול. איך שהגעתי (גם לי הייתה תחנה בסיור של הגברת, מה לעשות?) ראיתי שולחן עם שלל כיבוד, והחלטתי שאת הקייטרינג לחתונה שלי צוות בית הספר יכין. אז גם ראיתי שנתנו לאחד הילדים להזמין את כל הנכבדים להתכבד ולהכריז על הנכבדים שמגיעים. לאור העובדה ששפת האם של הילדים היא ערבית והטקסט של הילד היה בעברית, הוא היה מונוטוני ומגמגם. אמנם עדיף על המהירות והרבגוניות של אמנון אברמוביץ', אבל עדיין חבל לבזות את הילד.

ואז הגיעה הגברת, ואיתה נכבד נוסף שבית הספר לא טרח לספר לי על בואו: האיש שכרסו הולכת לפניו ולפני שמו, שר התשתיות (הכמעט בדימוס, וטוב שכך) פואד, או בשמו השני בנימין בן-אליעזר. מכירים את המשפט שמצלמה מוסיפה לבן-אדם חמישה קילו? טוב, לפואד המציאות מוסיפה עשרים בכיף. כל הביקור פואד סיפר כל מיני בדיחות בשביל להראות שהוא מצחיק יותר מהחיקוי שלו שמבצע אלי פיניש ב"ארץ נהדרת". לצערי אפילו מתעבי התוכנית עלולים לחשוב אחרת.

כמובן שאחר כך היה ברור למה שני שרים מהעבודה טרחו להגיע לחור הזה שבצפון: אחד מחברי מפלגת העבודה (שלא נכנס לכנסת השמונה עשרה) גר בכפר הנ"ל, ולכן אחוזי ההצבעה למפלגת העבודה היו שם גבוהים במיוחד. נראה שלפחות פואד הגיע לשם כדי לקבל ליקוק אחרון לפני שהוא נפרד מהמשרד שלו.

כמובן שהם גם טרחו להסתכל בתחנה שאני ועוד כמה ילדים הצגנו, אבל למרות שפואד ניסה להיראות מתעניין, זה לא מנע ממנו לספר בדיחה או שתיים במהלך ההסבר של הילדים, שתקעו אותם ללמוד את הטקסטים שלהם בפחות מעשרים וארבע שעות, על מנת להיות הכי בולט. פואד, תירגע, אפילו אני, שהייתי בין הגבוהים מהנוכחים, לא בולט כמוך, אם אתה מבין למה אני מתכוון. ולמה אני הייתי שם? בתור פרסומת לחברה להגנת הטבע, אני מניח. יש תמונות שלי, של הילדים ושל שני השרים, וכשהן יגיעו לידיי גם אפרסם אותן פה.

אחר כך לקחו אותם לעוד כמה תחנות, כשאחת מהן הייתה כמה סקרים של החברה להגנת הטבע שערך בית הספר על תושבי הכפר. מהסקר עולה שבערך 45% מתושבי הכפר התקינו חסכמים בביתם. במקרה הטוב יש עשרה אנשים בכפר שבכלל יודעים מה זה חסכמים, רק לשם ההבנה. גם נאמר שם ש-95% מהתושבים מנסים לחסוך במים. תראו את השיטה הטיפוסית שם לשטוף את הבית ותבינו את גודל הבלוף. ככה זה: כשרוצים ללקק עושים את זה עד הסוף.

ואז, לקחו אותם לאיזו הרצאה של מנהל בית הספר, ממנה הדרתי רגליי, אבל לאור העובדה שאת מצלמות התקשורת שהגיעו חיברו לטלוויזיה שברחבת הכניסה, יכולתי לראות מה התרחש שם. אמנם הקטע הכי מעניין שהיה שם היה אותו קטע בו יולי תמיר נרדמה והתעוררה במהירות ובמבוכה קלה, אבל עדיין היה נחמד לצפות, ולו לשם הכתיבה על זה פה. אחר כך גם ראש המועצה, שני השרים ועוד כמה נספחים דיברו הרבה (תודה לאל שהיו בעיות עם הסאונד של הטלוויזיה, ככה שיכולתי להבין שכולם אומרים "בלה בלה בלה", בלי לשמוע עם אילו מילים הם מנסים להסתיר את זה).

אני עקרונית יכולתי ללכת הביתה, אבל האחראית עליי בשנת שירות רצתה להכיר אותי ואת אחת הפרטנריות שלי לעבודה בבית ספר ליולי תמיר (מסתבר שהן מכירות), אז נאלצנו להתייבש שם קצת זמן. ובסוף זה היה לחינם: האחראית עלינו דיברה ואני, הפרטנרית שלי וגם תמיר בעצמה, חייכנו והנהנו כמו אידיוטים. היא לא שאלה שאלות, אנחנו לא נתנו תשובות ובסוף אפילו ידיים לא לחצנו. תודה לאל שעם פואד כלל לא הייתה לי ההזדמנות, כי אחרת הייתי צריך למצוא קערה עם מים רותחים לשים בה את היד.

וזהו, כך נגמר לו מסדר המלקק, שכל מה שנותר לקוות זה שבית הספר יישאר יפה ומקושט ככה כל הזמן.

יום טוב.

ברגע שיהיו לי התמונות של השרים, אפרסם אותן פה.

נ.ב. השרה באה בקשר לחיסכון במים. הבית ספר לקראת זה הפעיל פתאום את כל הפטנטים שלו לחיסכון במים אחרי שלא השתמש בהם שנים, אבל שיא האבסורד היה כשהם הציגו צמחים חסכוניים במים. כלומר זה אבסורד כי ליד אותם צמחים נחו זרים שיועדו למכובדים, והם צורכים יותר מים מפואד. ויש דבר כזה.

נשיא המדינה שמעון פרס נתן את המנדט להרכבת הממשלה לבנימין נתניהו.

פרס קיווה בכל מאודו שלא לתת את המנדט לאויבו מבחירות 96', אבל שוב פרס הוכיח שאפילו כשהוא לא משתתף הוא עדיין מפסיד.

יום טוב.