כן, הגיע הזמן שגם אני אתייחס להחלטה המפגרת הזאת של העתקת חדר המיון בברזילי בשל כמה קברים עתיקים שבאמת גורמת לליצמן להיראות כמו (כפי שנאמר ב"ארץ נהדרת" בחיקויו הנהדר של טומי לפיד ע"י טל פרידמן) "השר לענייני בריאות המתים".

הטענה המשעשעת ביותר ששמעתי בעניין בזכות ההתעקה המוזרה הזו היא ש"תארו לכם שהיו בונים על הקבר של סבא שלכם ולא היה לכם קבר לעלות אליו".

קודם כל הטענה הזו נפסלת כי, גאונים שלי, מדובר בקברים עתיקים. מי בדיוק יעלה אליהם? הגופה של יהושע בן נון? סביר להניח שכמו יהודי טוב הוא יגיד "למה שאני אבוא אליכם? תבואו אתם אליי". אז מי בדיוק עולה לקברים האלו? מדובר בקברים שעד שהתחילו להניח יסודות לחדר המיון בכלל לא ידעו שהם שם.

אבל הבה נגיד שקיים אדם שמוחו נתון בהזיות מסויימות (נגיד, שזה הקבר של סבא שלו) ועולה לקברים האלו. למה לא להעתיק את הקברים עצמם? אני הייתי מוכן שיזיזו את הקבר של סבא שלי (וגם של הסבתא, אני לא מפלה). קצת גיוון לא יזיק לשנינו.

ולסיום, אני יודע שאתם חבורה של אגוצנטרים אגואיסטים שכל מה שלא קשור אליכם בקשר ישיר (או לפחות לחבר שלכם בפייסבוק) לא ממש מטריד אתכם, אבל למה שבשביל שאתם תוכלו לעלות לקברים של אנשים שאתם אפילו לא יודעים מי הם (אל תדאגו, שנתיים-שלוש ואלו הופכים להיות קברי צדיקים), צריך למלא את בתי הקברות באשקלון בעוד קברים?

טענה נוספת, תמוהה לא פחות אך משעשעת הרבה פחות, היא "ומה אם מדובר בקברים של יהודים?"

תנו לי לגלות לכם משהו: זה ממש אבל ממש לא אכפת לי. ומשהו אומר לי שאם אפילו אנשי ש"ס לשם שינוי לא מבלבלים את המוח עם קשקושי הרב עובדיה אלא אומרים שמותר להעתיק את הקברים, אז באמת לא מדובר בחטא.

אז למה בכל זאת?

טוב, הרי לכם ריאיון פיקטיבי עם ליצמן, שאולי יסביר לכם מה הסיפור שלו:

כתב: שלום רב, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

ליצמן: גוטן אוונט.

כתב: מר ליצמן, מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה להעתיק את בית החולים ברזילי?

ליצמן: מה, שוב להסביר את זה?

כתב: כן, בבקשה.

ליצמן: נו, שוין. אתה רוצה לחלל קברים עתיקים? האם אתה משיגנער?

כתב: אבל אפילו אנשי ש"ס אומרים שבשביל להציל חיי אדם מותר להעתיק את הקברים הללו ממקומם?

ליצמן: אתה באמת חושב שאני מקשיב לשווארצע האלה? בדחן שכמוך.

כתב: תקן אותי אם אני טועה, אבל מלבד עבודת אלילים, גילוי עריות ורצח בכוונת תחילה, פיקוח נפש דוחה הכל, הלא כך?

ליצמן: בדיוק, פיקוח נפש לא דוחה עבודת אלילים, אז עשה לי טובה, צוציק, תן לי לעבוד אלילים בשקט.

כתב: סליחה?

ליצמן: מה אתה חושב, פישער? מה זה לדעתך כל הקמעות והשתטחות על קברי צדיקים? מונותאיזם? הצחקת אותי. גם לנשק מזוזה זה לא בדיוק נקי מפגאניזם. יהדות נגועה בפגאניזם יותר מהפגאניזם עצמו.

כתב: אז מה אתה אומר פה בעצם?

ליצמן: שקיבלתי הוראה מהבעל לא להזיז את הקברים.

על הפרת הדיבר הראשון, אלוהים כבר יתחשבן עם ליצמן אחרי המוות (אם האירוניה תהיה לצדנו, בגלל ההחלטה המטומטמת שלו עצמו).

עד אז, תושבי הדרום, תשמרו על עצמכם, כי המדינה כבר לא עושה את זה בשבילכם.

יום טוב.

נו, ידידיי, מה שלומכם? הרי פוסט חגיגי לפסח, עם עשר קושיות חדשות מבית היוצר של מוחי הקודח:

1. האם הוצאתם את פירורי החמץ מהבית או שמא החלטתם שהחמץ במקומו יישאר עד בוא המשיח?
2. האם תנצלו את ביעור החמץ על מנת לעשות מנגל או שתנצלו את המנגל בשביל לעשות מעט ביעור חמץ?
3. האם תעשו את ליל הסדר בביתכם, אצל חברים שלכם, משפחתכם או שבכלל תברחו לטורקיה ושוב תגרמו לחדרן במלון להגיע לחדרכם עם ברז חלופי?
4. האם בליל הסדר תקראו את ההגדה או שמא תקראו לאמא שלכם שתביא כבר את העגל?
5. האם במהלך הסדר הילד הקטן יתנדב לקרוא את ארבע הקושיות (המקוריות, לא אלו) או שמא תצטרכו להכריח אותו ולגרום לו להקריא אותן תוך כדי בכי תמרורים (בעיקר תמרורים של דרך מהירה)?
6. האם גם אצלכם יספר אחד האבות את הבדיחה העבשה על כך שאוכלים ביצים במלח מכיוון שבחציית ים סוף מי הים המלוחים הגיעו לבני ישראל עד הביצים (כי ברור שאשכיהם של כל בני ישראל היו אז באותו גובה)?
7. האם הקניידלך בליל הסדר בו תשתתפו יהיה מהקניידלך הדחוסים שנשארים כמלט בקיבתכם, או מאותן כופתאות אווריריות להפליא שכל מה שרוצים מהן זה עוד?
8. האם בליל הסדר שבו תשתתפו אתם (או הוריכם, במידה והנכם צעירים מדיי) תחביאו את האפיקומן במקום הוגן, או שמא על מנת להתחמק ממתן מתנה האפיקומן יוסתר בבית השכן?
9. האם תקראו את ההגדה עד תומה, או שגם אתם תעברו לאחד מי יודע ולחד גדיא עם תום הארוחה?
10. האם בכוונתכם לאכול מאותן לחמניות כשרות לפסח, או שאת התענוג המפוקפק תשאירו למי שזה באמת מגיע לו?

זהו. אלו היו עשר קושיות לפסח. ענו עליהן, שילחו אליי ולא תזכו בכלום.

חג שמח!

והנה הפרק השני של "ההיסטוריה המטורפת של העולם", בפרק מיוחד לחג הפסח:

פרק ב' - אופס

יום אחרי שמאיר החליט לנסות לקנות מכונת זמן באיקאה, פגש בו אלי ברחוב.

"נו?" שאל אלי בלגלוג, "נשארו מכונות זמן באיקאה?"

"לא," אמר מאיר, "אבל מחר אני אנסה בסניף החדש שלהם. אולי שם יש להם."

"מאיר, אידיוט אחד, איקאה זו רשת שמוכרת רהיטים. האם מכונת זמן נכנסת לקבוצת רהיטים?"

"צודק!"

"אני יודע."

"אני צריך לחפש בחנות של כלי רכב!"

"דביל."

"אלי, קניתי!" צעק מאיר בהתלהבות למחרת.

"מה קנית?" שאל אלי, ששכח מהרעיון המטומטם.

"מכונת זמן!"

"מה?!"

"מה ששמעת."

"מאיפה?" שאל אלי ההמום.

"איזה רוכל..." התחיל מאיר.

"מאיר, אתה דביל. הוא עבד עליך."

"לא הוא לא," אמר מאיר. "הוא לקח אותי לסיבוב ביוון העתיקה."

"מה אתה אומר?"

"כן. ידעת שכבר אז היו רכבלים?"

"מה?!"

"כן, עלינו על אחד והגענו לאיזה מבצר נטוש..."

"מאיר, טמבל," אמר אלי בייאוש, "הוא לקח אותך למצדה."

"יודע מה?" התעצבן מאיר. "אני לא מקשיב לך. אני הולך להפסיק את מלחמת העולם השנייה בטרם תחל!"

"בהצלחה עם זה," אמר אלי.

"רוצה לבוא איתי?"

"כדאי," אמר אלי. "אם אתה צודק מומלץ שיהיה איתך שם מישהו שידאג שלא תעשה נזק."

"אז בוא," אמר מאיר.

הדבר הראשון שאלי ראה כשיצא מהרכב של מאיר היה הרבה חול. אחרי זה הוא ראה קצת פירמידות.

"מאיר," אמר, "אני לא רוצה לאכזב אותך אבל לא חזרנו בזמן. איכשהו עברת את הגבול עם מצרים."

"מה, אנחנו במצרים העתיקה?" שאל מאיר בהתלהבות.

"לא, אנחנו במצרים העכשווית."

"אז אנחנו במצרים העתיקה?"

"כן, מאיר. כן. אנחנו במצרים העתיקה." אמר אלי. "אתה מבין שהקדמנו את מלחמת העולם השנייה בכמה אלפי שנים, נכון?"

"אופס."

"זה מה שאמרו הרופאים כשנולדת למרות שבדיקת מי השפיר הבטיחה שתצא תינוק נורמאלי." אמר אלי. "אפשר לחזור הביתה עכשיו?"

"חבורה של מצרים עירומים למחצה עם שוטים קופצים לנו על מכונת הזמן," אמר מאיר. "אז נראה לי שזה יהיה קצת בעייתי."

"מה?!"

ואכן, חבורה של מצרים עירומים למחצה, לבושים במיטב המחלצות המאפיינות את (כאילו דה מה חשבתם שהסיפור הזה לא יהיה צפוי?) מצרים העתיקה, קפצו על הרכב. כשהמצרים הבחינו בהם הם ירדו מהרכב והתחילו לרוץ לעבר אלי ומאיר. אלי המסכן לא הספיק לקלוט מה קורה, ומאיר שלא היה מסוגל לקלוט מה קורה, נשבו בלי הרבה בעיות.

"מאיר, אנחנו במצרים העתיקה, חתיכת חמור אחד!" צעק אלי כשהוא ומאיר התחילו לסחוב אבנים במשקל כמה טונות.

"אופס," אמר מאיר בתגובה.

"אופס זה מה שחברת הקונדומים אמרה אחרי שנולדת!" צעק אלי.

"סתום ת'פה," אמר הזקיף המצרי והצליף בגבו של אלי.

"ממתי אתה מבין עברית?" שאל אלי בעצבים.

"אני עברי," אמר הזקיף. "מה שנקרא, 'מבני ישראל'."

"איך זקיף עברי?" שאל אלי. "בני ישראל הם עבדים במצרים."

"ממתי?" שאל הזקיף. "ועכשיו סתום ת'פה ותמשוך!"

"אלי!" אמר מאיר, "אנחנו בתקופה שקדמה לשעבוד בני ישראל במצרים! אנחנו יכולים לסיים את הסיפור הזה אם רק נהרוג את פרעה הבא!"

"למרות שהרעיון לבטל את אכילת האריחים השנתית קוסם לי," אמר אלי, "אי אפשר."

"למה?"

"מה ממה שאמרתי לך שלשום על הרס רצף הזמן-חלל לא היה לך ברור?"

"הכל."

"הגיוני." אמר אלי. "אני אסביר את זה במילים פשוטות: אם תעשה את זה, אתה תשמיד את העולם."

"אז אולי ננסה רק אנחנו לברוח מפה?" הציע מאיר.

"מה עובר על היוצר שהוא מכניס לך משפט הגיוני לפה?"

"אתה לא מאמין שיש לי מוח?"

"מאיר, היעדר המוח שלך הוכח באופן מדעי," אמר אלי. "זה לא עניין של אמונה."

"אתה לא מעריך אותי מספיק."

"לא, זה המדע שמעריך אותך בדיוק," אמר אלי ועזב את החבל שבאמצעותו גרר את בלוק הענק. "ועכשיו תסלח לי, אני עף מפה."

"מה איתי?!" שאל מאיר.

"מה אכפת לי?" שאל אלי. "אתה הכנסת אותנו לברוך הזה, תתמודד."

"אגואיסט!" קרא מאיר.

"נכון," אמר אלי ורץ משם.

"אחריו!" צעק הזקיף, ואחרי אלי דלקו שלושים שומרים.

האם אלי יצליח לברוח? האם מאיר יצליח לברוח? האם חג הפסח יבוטל? האם הם יגיעו למלחמת העולם השנייה? כל זאת ועוד בפרקים הבאים של ההיסטוריה הבאמת מטורפת של העולם.