בוקר טוב לכם.

עד שהממשלה הזו תעשה משהו שיהיה ראוי להתייחס אליו, אני גאה להציג הטרלה קטנה שעשיתי אתמול לשר המדע, הטכנולוגיה והחלל החדש שלנו, שעד מהרה התבררה כאחת ההטרלות המוצלחות ביותר שביצעתי מעודי:

אנא מכם, חסכו ממנו את כל מה שיש לכם לומר על תורת היחסות הפרטית או כל דבר אחר לגבי זה שחוקי ניוטון הם כבר לא מה שהיה פעם. זו הטרלה, לא חייבים לרדת ממש לעומק הפרטים.

כמו כן, שלוש הערות נוספות:

1. גלעד ארדן, ממשיך דרכם של מאיר שטרית, אלי ישי וגדעון סער בחיבה למאגרים ביומטריים מחייבים, לא יהיה שר הפנים. מבחינתי כבר יש לממשלה הזו נקודת זכות אצלי.
2. אף אחד, כולל אני, לא ניחש נכונה את התפקיד שיקבל שטייניץ. למעשה, הוא הושפל פחות מהרגיל, למרות שהתיק שלו עדיין כולל לא הרבה מעבר לצילומים על אסדת הגז של יצחק תשובה. בכל מקרה, אקוניס הושפל יותר.
3. למרות שאני לא בונה על זה יותר מדי, אני כן מקווה שהממשלה הזו תהיה טובה. ליברמן לא שר החוץ, אהרונוביץ' לא השר לביטחון פנים, ארדן כאמור לא שר הפנים, לפיד לא שר האוצר ואת דני דנון לא השאירו לבד ליד חלקים שהוא עלול לבלוע, אז כבר יש לה כמה יתרונות על פני קודמתה. שיהיה לנו בהצלחה.

סופ"ש נעים.

שלום לכם.

תהיתי לעצמי למה עם כל מה שהולך במו"מ הקואליציוני אני לא מצליח לייצר סאטירה טובה. הרי החומרים פשוט כאן, מונחים לפניי, וכל מה שצריך זה לקחת אותם ולעשות מהם קטעים סאטיריים טובים. ואז פרסמתי את הקטע הסאטירי הסביר הזה, והבנתי מה פחות או יותר הבעיה: אני נהנה יותר מדי. כדי לכתוב סאטירה טובה ונושכת, יש צורך במשהו שיעצבן אותי, שיגרום לי לכתוב ממקום של כאב. כרגע, המצב הוא שכל מה שהולך עם הרכבת הממשלה הוא פשוט יותר מדי מצחיק. בהתחלה ביבי מזיע גלונים על גבי גלונים וכל אחד סוחט אותו, עכשיו הוא רוצה להגדיל את מספר השרים ועושים לו צרות משפטיות (אני לעולם לא אסלח לנתניהו על מה שאני עושה עכשיו, אבל סחתיין על "יש עתיד" שהגישו עתירה בנושא), ובכל מקרה אפילו אורן חזן (אתם הולכים לשמוע עליו הרבה פה, הוא היוני שטבון החדש שלי), פישר קטן שנכנס בדוחק לכנסת, יכול לסחוט לביבי את הצורה או שלא תהיה לו ממשלה.

אז נכון, כשהממשלה תושבע תגיע ההכרה שהבדיחה על חשבוני, אבל בינתיים אני לא מפסיק לצחוק, וכמו שכבר התבטאתי במקומות אחרים, מעולם לא היה כל כך כיף להיות בצד שהפסיד בבחירות. ככה אי אפשר לכתוב סאטירה טובה באמת. כשהמציאות מביאה לי קצת נחת, וכל מה שאני רוצה זה לשבת מולה ולבלוס פופקורן, אני לא רואה טעם להוסיף עליה. לכן, אני שוב מתנצל שלא כתבתי הרבה זמן, אבל מעבר ללימודים שלי שמכבידים עליי מאוד ומחויבויות לעוד במות כתיבה, פשוט אין באמת טעם לכתוב סאטירה בימים אלו. אין מה לומר, המציאות כותבת את עצמה להפליא. כנראה שיום אחרי שהממשלה תושבע אני כבר אחזור לכתוב כאחוז אמוק, כי בכל זאת מירי רגב תהיה שרה למשהו.

וכדי שלא תרגישו שסתם קראתם פוסט תירוצים נוסף, אני פותח פה דוכן הימורים: יובל שטייניץ הוא, אם לנסח זאת בעדינות, ילד הכאפות של בנימין נתניהו. בכנסת ה-18 הוא מונה לשר האוצר כשנתניהו מינה עצמו לשר על לענייני כלכלה (ובכך בעצם הצהיר על זה ששטייניץ מיותר ושהוא סתם פה לחטוף את כל האש). בכנסת ה-19 הוא מונה לשר לענייני מודיעין ויחסים בינלאומיים, ואם אני לא טועה גם לשר לאיומים אסטרטגיים, או בקיצור מלא תארים שאמנם נשמעים יותר טוב מ"השר לענייני האסלה המלכותית של מלכת צרפת" (כן, אני יודע שאין לצרפת מלכה), אבל זה לא באמת שווה יותר. למרות ההשפלות האלו הוא ממשיך להגן על כל צעד שנתניהו עושה (נראה לי שהוא יגן עליו גם אם נתניהו ידרוס במזיד ילדה קטנה), כפי שעשה בבחירות האחרונות בנחישות מעוררת הערצה. בקיצור, ההימורים ייגעו לאיזה תפקיד יזכה שטייניץ כפרס על השקעתו. המנחש/ת נכונה יקבל/תקבל את האפשרות לבקש ממני נושא לכתוב עליו פוסט. אני אמנם אכתוב עליו מנקודת המבט שלי, אבל אני אכתוב עליו.

אגב, ההימור שלי הוא שאקוניס ימונה לסגן שר ללא תיק, ושטייניץ ימונה לסגן שלו.

שבוע טוב.