לא רק בלונדון הייתי באותם שבועיים נהדרים של חופש ואסקפיזם בחו"ל, אלא גם בהמבורג שבגרמניה, ואי לכך הרי הטיפים שלי בהתאם:

• אם אתם מתכננים להעביר יותר מיומיים בכל עיר, תוותרו על המבורג. אני הייתי שם שבוע ואם לא הייתי מבקר חבר שגר שם כנראה שהייתי דופק לעצמי את הראש בקיר על זה שחשבתי לנסוע להמבורג במקום לברלין או למינכן. אפילו הפקיד בביקורת הדרכונים נראה מופתע שישראלי נחת בהמבורג.
• לתשומת לבם של הרגישים: בגרמניה יש כל מיני דברים שעלולים להתפרש כזלזול או חוסר אכפתיות מהשואה. דוגמאות? חנות ששמה הוא "Six Million Glasses" או ציור של ילד שלבוש כמו הילד המפורסם מהגטו עם הכיתוב "בתיאבון". למיטב הבנתי זה לא נובע מרוע אלא פשוט מזה שהם לא מאכילים את הילדים שלהם בשואה, אבל אין ספק שהרגישים שבינינו יתעצבנו ושחובבי ההומור השחור ייהנו מכל רגע.
• נא לא להתבלבל: העובדה שאין בכניסה לרציפים בתחנות הרכבת (הא! רכבת! גרמניה! מצחיק!) מחסום כלשהו שידרוש את הכרטיס שלכם כדי שתוכלו להיכנס אין פירושו שאתם לא צריכים כרטיס, אלא שמשום מה מכל העמים דווקא הגרמנים הם אלו שהחליטו לתת בכם אמון (וזה מעלה אצלי סימני שאלה, לא כי יש לי משהו נגד אמון בגרמנים דווקא, אלא כי אני לא נותן אמון במין האנושי כולו), ואם כרטיסן יתפוס אתכם אז זה קנס של 40 יורו.
• כמו כן, שימו לב שבניגוד לרוב העולם בו הבינו את משמעותו של מוכר הכרטיסים האנושי למי שבא בפעם הראשונה לרכבת, הגרמנים כנראה לא מאמינים יותר ביכולת האנושית הגרמנית לספק שירות ברכבת, מה שאומר למעשה שאם אתם לא יודעים גרמנית אתם בבעיה, כי זו השפה היחידה בה פועלות מכונות הכרטיסים.
• אני לא יודע איך הם הצליחו לעשות את זה, אבל הגרמנים הצליחו לשלב בין הרעיון של אוכל טעים לרעיון של אוכל לא יקר. כמובן, עד שמגיעים לשדות התעופה, ואז יתקעו אתכם במחיר.
• אפרופו שדות תעופה, לתשומת לבכם: יבקשו מכם להוריד את הנעליים בבידוק הבטחוני. אני רוצה להדגיש שלא מבקשים את זה רק מיהודים (הסליחה עם קוראיי ערבים, בהנחה שיש כאלה. בכל זאת, סמולן), ושאתם תקבלו את הנעליים בחזרה.
• וזהו, בערך, כי הייתי בהמבורג, שכאמור לא מותאמת לתיירים, ככה שאין לי עוד הרבה מה להוסיף.

טוב, אז באיחור ניכר אבל כמו שהבטחתי, הרי טיפים לכל מי שהולך להעביר את החופשה שלו בממלכה המאוחדת. סתם, זה לא באמת תופס לכולה, כי הייתי רק בלונדון, אבל עדיין יש פה כמה טיפים שיכולים להיות שימושיים.

• נתחיל בדבר הכי אבל הכי חשוב: תביאו אוכל מהבית. כן, גם אם תכננתם טיול מדהים של שלושה שבועות בהם תחרשו את המקום מצפון לדרום וממזרח למערב וזה יצריך עוד מזוודה - את האוכל תביאו מהבית. כי אם לא, זה אומר לשלם הרבה בשביל אוכל נורמלי או לחלופין לשלם מחיר קצת יותר סביר (קצת, כן? בכל זאת בריטניה) על אוכל שיגרום לכם להצטער שיש לכם חוש טעם. אה, וגם יש מקום שמוכר את המנה - ואני לא צוחק - צ'יפס בפיתה. לא רק שהם פספסו את הרעיון, הם גם רוצים ארבעה ליש"ט על הדבר הזה (לא קניתי, אני לא כזה טמבל).
• מה שכן, קנו בירה, כי לא רק שהיא טובה, אתם תצטרכו קצת אלכוהול כדי להתעלם מאיך שחשבון הבנק שלכם עומד להיראות כשתחזרו הביתה.
• חדשות טובות לכל הקמצנים: בלונדון יש כמות יפה מאוד של מוזיאונים שהכניסה אליהם היא חופשית. תיהנו מזה, כי השאר יקר כמו הגלידה של נתניהו.
• חדשות רעות לכל הקמצנים שאוהבים תיאטרון: כרטיס יעלה לכם הרבה. מאוד. כן, גם אם תצליחו לשים את היד על כרטיס יחסית מוזל (למעט כמה הצגות בהן יש הגרלות לכרטיסים מוזלים ממש). אבל זה מגיע לכם, כי אתם קמצנים.
• כן, יש בלונדון מוסלמים. לא, זה לא ישר אומר שהם תומכים בדאע"ש.
• אם יש לכם בעיות נפשיות אולי עדיף שלא תגיעו. פשוט היעילות של התחבורה הציבורית שם לעומת החוסר בה בישראל (של היעילות ושל התחבורה הציבורית) עלולה להכניס אתכם לשוק שעלול לפגוע בכם.
• סייג: הרכבת משדה התעופה בלוטון למרכז העיר תגרום לכם לרצות להתאבד.
• עוד דבר שעלול להפתיע אתכם: יש שם אנשים שממש יודעים לתת שירות.
• סייג: אם רציתם להגיע לאתר שהוקם לזכר השריפה הגדולה של 1666 (The Monument) אבל שכחתם את השם, אל תשאלו את פקיד הקבלה במלון על "האתר שהוקם לזכר השריפה הגדולה של 1666", כי אז מה שיקרה זה שתמצאו את עצמכם עם הדפסה של הערך הוויקיפדי על השריפה, בו אגב לא הצלחתי למצוא את שם האתר.
• במונומנט, אגב, יש 311 מדרגות. לאובדניים שבכם זו לא חוויה מומלצת במיוחד, כי המרפסת שבראש המגדל מאובטחת ברשת ברזל שלא רק שמונעת לצלם כמו שצריך, היא גם תמנע מכם לקפוץ ותהרוס לכם את שארית היום.
• תירשמו ל-free tour: מעבר לזה שאתם משלמים למדריך כראות עיניכם ושזה מעניין, יש כאלו שייתנו לכם טיפים איך להשיג נקודת תצפית טובה על לונדון מבלי להוציא 11 ליש"ט על London's Eye.

טיסה נעימה.

שלום לכם וחג שמח.

ראש השנה הגיע, וכמיטב המסורת, הרי מספר איחולים מבכירים, בכירות ועוד כל מיני:

• "כפי שאמר המאייר בן המאה ה-11 ג'ון לוק, 'המאחל שנה טובה, יקבל שנה טובה'." (יאיר לפיד)
• "אני רוצה להרגיע את תושבי ירושלים ולהבטיח להם שאנחנו עושים הכל כדי להרגיע את הלא-אינתיפאדה המתרחשת בה." (יצחק אהרונוביץ')
• "שנה טובה, מאחל חבר הכנסת - כן, לכל הרוחות, אני חבר כנסת!" (שאול מופז)
• "שנה טובה, היישר מהעשייה הקואליציונית שהבטחתי שתחסום את הימין הקיצוני ובתכל'ס לא עושה שום דבר." (ציפי לבני)
• "יהיו השנה בחירות, לא יהיו בחירות, מה זה משנה? בסופו של דבר גם בשנה הבאה אני אהיה זה שיאחל לכם שנה טובה." (בנימין נתניהו)
• "שנה טובה לשמאלנים שאני מתיימרת להשתייך אליהם ולימנים שאני מנסה להתחנף אליהם." (שלי יחימוביץ')
• "אני מנהיג מחנה השלום... תפסיקו לצחוק כשאני אומר את זה!" (יצחק הרצוג)
• "שנה טובה ונטולת בג"צ שפוסל חוקים למרות שהם מנוגדים לחוקי יסוד אז דיי מתבקש שיפסלו אותם." (איילת שקד)
• "שנה טובה ובהצלחה עם ההתניידות בחג." (ישראל כץ)
• "אם אתם רוצים שהשנה תהיה טובה ומתוקה ונטולת איומים אז אנחנו נצטרך עוד כמה מיליארדים." (משה יעלון ובני גנץ)
• "ווהו! אני אשת השנה בפוליטיקה בסקר של ערוץ 2! שנה טובה וכל זה." (זהבה גלאון)
• "לא קיבלתי שנה טובה מיריב אופנהיימר! אני צריך תוספת תקציב לשטחים כדי להתמודד עם העלבון! מה אכפת לי שזה בא על-חשבון עוטף עזה?! עלבון אומרים לכם!" (נפתלי בנט)
• "שיהיה לנו בהצלחה." (ליאור שליין. וגם אני)