"ברגעים שטוב לי אנלא יכול לכתוב"

אהבה.

איזו מין פיקציה רומנטיקנית שקרנית וחנפנית.

מפגש בשרים תאוותני ורעבתני, מעורבב עם כימיה תוך-מוחית וקצת פוצי מוצי.

מחיאת כפיים, הוזלת דמעה

כי בסוף הטוב תמיד מנצח.

העולם שייך לשקרנים.

שחיים עם האישה שהם הכי אוהבים (חוץ מזאת ששברה להם את הלב בכיתה י')

ועם הילדים שלהם שהם הכי מוצלחים (למרות שהקטן ממש מתחיל לעלות על העצבים)

ובבית המקסים והחמים שלהם (למרות שהמשכנתא הורגת והנזילה בכיור נמשכת כבר שבועיים)

ומתעטפים במסכת שקרים. משקרים על שקרים. משקרים על שקרים על שקרים.

העיקר החיוך הפלסטי בסוף היום.

חוזרים למפגש התאוותני, כמין אקט סימבולי של אושר.

ונרדמים עם ריר בזווית הפה דקה לאחר מכן.

כמה אושר, כמה שפע, כמה אפשרויות, כמה אהבה!

אפשר להסתחרר, להשתגע!

אז משתגעים