המקום של ג'וליאנה

קשור ולא קשור לפוסט על מפקד האוכלוסין

הצועד בנעליו הפנה לפוסט של חסר מעש כותב נגד חוק הזיהוי הביומטרי הרוצה לחייב כל אזרח בזיהוי באמצעות טביעות אצבע. זה נשמע בהתחלה קורץ כי זה אומר יותר נוחות לאזרח הקטן (פחות תורים ויותר פעולות שניתן לעשות בשלט רחוק). הוא כותב כך:

"אתמול, אושר חוק מאגר הזיהוי הביומטרי. מאגר הזיהוי הביומטרי היא תכנית שהייתה שנויה במחלוקת במשך זמן רב. אם לא שמעתם עליה, כנראה שהויכוח הציבורי הושתק בכוונה. התוכנית עוסקת בהקמת מאגר זיהוי ממוחשב לכל אזרחי ישראל. כדי לקדם את החוק הזה, פועלים השלטונות בשיטת המקל והגזר. החוק היבש קובע שכל אחד יצטרך לספק טביעת אצבע, ונתונים מזהים אחרים לממשלה. המקל הוא שאדם המסרב לספק לממשלה את הנתונים האלה, תיגזר עליו שנת מאסר. הגזר הוא שלאחר שייוצר מאגר נתונים ביומטרי מלא, נוכל לבצע פעולות בנקאיות וממשלתיות, שדורשות זיהוי אישי, מהבית באינטרנט, ונחסוך את התורים."

יש בחוק הזה פוטנציאל הפחדה. נכון שיותר נוח לתת אמון עיוור במערכת שתעשה דברים נכונים עם הנתונים אבל מעבר לנוחות, אנחנו יודעים שכוח משחית.מפחיד אותי לדעת שלא נותנים לאדם את זכות הבחירה אם להירשם למאגר ומאיימים עליו בשנת מאסר (את זה הלמ"ס לא עושה) וכן הפרת זכויות.

בפוסט הקודם כתבתי שצריך לתת אמון במערכות השלטון כי זה מה יש. לא התכוונתי לאמון עיוור. לא בתכוונתי למצב שבו שוב המדינה מתייחסת אלינו כילדים שהיא יודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילינו. מפחיד אותי לראות את הכיוון של המגמה הזאת לתפוס את המדינה באפוטרופוס וכהורה.  זה נשמע מאד ארצות הברית אחרי ה 11 בספטמבר. רשיון מהציבור הלא מתנגד לעשות הכול בשם הביטחון.

מפחידה אותי הפסיביות האזרחית בה כולנו מקבלים כל הנחתה ומי שלא מקבל עלול לסבול מזה. אין לי רצון לחיות בתוך מדינה טוטליטרית.

אני מבינה יותר טוב על רקע זה את ההתנגדות למפקד. אני אמנם עדיין חושבת שזה רע הכרחי (מה ששמעתם) לתפקוד מערכות המדינה  אבל אני גם הייתי רוצה לראות את השאלון כדי לדעת יותר טוב על מה אני מדברת.

אני מבטיחה לעצמי לבחון ולבדוק טוב יותר חקיקות מסוג זה ולהתייחס אליהן בהתאם. האדישות האזרחית היא רעה חולה ואני רוצה להירפא ממנה.