המקום של ג'וליאנה

לאחרונה אני מוצאת את עצמי בתדירות גוברת בסיטואציות של עימותים עם נולון. כשהוא מתחיל להרגיש לא טוב, מעוך ומצונן (אבל לא חולה רשמית) הוא מתחיל לבכות כמעט בלחיצת כפתור. הוא מתחיל להגיד דברים סותרים ולדחות כל אחד מהפתרונות שאני מציעה לו. הוא מתחיל להתקפד ולצרוח ולריב ולא לשתף פעולה.

אני לעומתו במצב של עייפות פיזית ונפשית. טוליו לא יהיה נוכח הרבה במהלך השבוע בגלל העבודה הנוספת שלו אז כל ההתמודדויות החל מהשבעה שאנחנו חוזרים מהגן הן שלי בלבד. אני לא יכולה ללכת לשירותים כי לנולי יש רעיונות משלו. אתמול סובבתי לרגע את הגב ומצאתי אותו יושב על כיסא גבוה ליד פינת המחשב מגבס שהיא המקום הכי פחות נגיש (או כך חשבנו).

את הסוודר והמעיל הוא לא רוצה וכל בוקר יש ויכוח מחדש על הנושא וגם כשחוזרים מהגן. הוא כל פעם ניגש לזבל ומחטט בו בשניה שאני מסובבת את הראש. כל אחר הצהריים  נע ממשימה אחת למשימה הבאה וכך עד שנולי הולך לישון.

אני מזכירה לעצמי שזו התמודדות זמנית ושהעומס ירד ממני אבל בינתיים הכול קשה.