המקום של ג'וליאנה

התחלתי להתיידד עם המחשב הנייד שלנו מתוך כוונה להפוך אותו למחשב שלי. גיליתי שהכתיבה עליו הרבה יותר קלה ונוחה וגם התקשורת נפלאה (בזכות שכן כלשהו).

חוץ מזה כשאני חושבת שהחיים שלי עמוסים וקשים אני שומעת מחברותי לנסיעה על החיים שלהן ואז אני חושבת שבאמת יותר טוב שאשתוק. אני עובדת קשה אבל אני לא צריכה להסיע, אני לא צריכה לתמרן בין חוגים לפעילויות התנדבותיות כאלה ואחרות ואני מבשלת באמת רק כשבא לי ואם יש תלונות על הבישול שלי זה רק כי אני בוחרת מתכונים מסובכים מדי להכנה. הבישול הוא בעיני חלק מהכיף של סוף השבוע אבל זה רק אחרי שאני מוצאת את הפנאי הרגשי לגשת אליו. אני לא תמיד מרוצה מהתוצאה הסופית אבל יש משהו מרגיע בתהליך.

עוד דבר שמוזר לי הוא שבימי שישי אני במצב תת תפקודי ובשבתות פתאום אני מוצאת מרץ.

ענייני גנים: ראינו ארבעה גנים שזה שניים יותר משחשבתי בהתחלה. טוליו לא תרם במיוחד לנושא כי הוא לא שם לב לפרטים קטנים והגנים נראו לו אותו הדבר. עכשיו אני מתלבטת בין שניים את מי לשים במקום הראשון. מאחד פשוט התרשמתי שהגן יפה ושכנראה הפעילויות שם נחמדות. הפלוס הגדול שלו שהוא קרוב מאד. חמש דקות מהבית.

הגן השני הוא עשר דקות רבע שעה מהבית אבל הגננת דאגה לשים להורים חוברת עם הסברים ותיאורים על הגן ועל הניסיון שלה כי בביקורי גם האלה הגננות לא ממש פנויות לדבר עם הורים.

דיברתי עם שתי אימהות קצת יותר מנוסות שגם בכל זאת שאלו שאלות. אחת שמה לב לשירותים מטונפים בגן אחד והשנייה התחילה לדבר נגד צהרוני עירייה עד כדי כך שהיא אשכרה גרמה לי לשקול לעבוד עד 12 ולמצוא קומבינות שונות בשלב מסוים התעשתתי והחלטתי שעד כאן. חיסכון חיסכון אבל זו פגיעה די רצינית באיכות החיים שלי להתחיל להתקמבן עם כל העולם ואשתו ואחר כך  לדאוג כל יום לתעסוקה לנולי. נשמע לי גדול עלי. אז אני אמא פחות טובה...

(לא השתגעתי לרשום לצהרון פרטי שכרוך בלהוציא ילדים מהגן ולהסיע אותם ברכב זר בלי שמירה על כללי הבטיחות. שמעתי יותר מדי סיפורים בעניין הזה)