המקום של ג'וליאנה

אני עכשיו בשלב שאני מגלה עד כמה נולון הוא בן אדם קטן שאפשר לדבר איתו ולהתחשב בדעתו. היכולת המילולית שלו קפצה מדרגה ועכשיו הוא מכיר גם מילים כמו "מעצבנים" , "לא צריך" ו"מה פתאום". הוא כבר לא תינוק שאפשר לקחת ממקום למקום ולהחליט איפה הוא יהיה. הוא במקום בו הוא רוצה להיות. אני מאד נהנית מהדעתנות שלו ומשתדלת מאד לא להקטין אותו  כמובן במידת האפשר. שמחתי מאד לראות שכאשר ילד מהגן ששיחק איתו אמר לו שהוא קטן אז נולון ענה לו: אני גדול ! (ובעקבות זה אני משתדלת להשמיט את כינויי החיבה הכרוכים במילה קטן)

הוא מגלה יכולות משא ומתן מפתיעות.

ומצד שני אני רואה עד כמה אני פחות משחררת ביחס להורים אחרים שזה לא הילד הראשון שלהם. והתחושה שלי היא שאני כל שניה מתלבטת עד כמה "לשחרר את החבל". זה מקסים בעיני לראות ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם ואני חוששת מאד מקיצוץ הכנפיים של הילד שלי.