המקום של ג'וליאנה

אני מרגישה שיותר מדי זמן השתקתי את הגוף שלי ופשוט לא נתתי לו לדבר. דחסתי לתוכו כמות לא סבירה של ממתקים "בשביל הנפש". עדיין אני מאמינה במתוק כתרופה לנפש אבל לא כתרופה יחידה. הגוף שלי לא עולה מהר במשקל לשמחתי ולכן הרגשתי כאילו אני דופקת את השיטה. אכלי כפי יכולתך ותישארי שמנמונת בגבולות הטעם הטוב שעדיין יכולה למצוא בגדים במידה שלה ברוב החנויות.

יש לי מזל שהבעיה בבלוטת התריס שקיבלתי במתנה יחד עם נולי (על זה לא מספרים לנשים שנכנסות להיריון) מכריחה אותי אחת לכמה זמן להסתכל למציאות בעיניים וזו אמרה לי: גבירתי, עם האני מאמין שלך את תגיעי לעוד 10 קילו בשנה אם תמשיכי בדרך המבורכת הזו. אוקיי, 10 קילו נוספים זו באמת הגזמה, מה גם שאני מרגישה שאני ממלאת יותר את הבגדים וההליכה לגן של נולי הופכת למסע ארוך ומפרך בעוד שטוליו גומא את המרחק בקלילות. טוליו תזמן 10 דקות, ג'וליאנה תזמנה 20.

אז המשקל המדויק להכאיב הראה לי עוד שני קילו והחלטתי הפעם להתייחס לשני הקילו האלה, להקשיב לתחושות הרעב של הגוף שלי ולנשנש רק כשבאמת זה או זה או שאני אוכל מישהו.

היעד שלי הוא לרדת שני קילו בחודש ולהגיע בבדיקה הבאה עוד כחודשיים למשקל עגול כלפי מטה. האמצעים כרגע הם לצאת עם נולי מתי שאפשר, לוותר על המעלית. לאכול המון ירקות, לשתות המון מים וכאמור להפוך את הנשנוש למשהו מתון.

לא קוראת לזה דיאטה, זו לא דיאטה זה שינוי מחשבתי.