התקשרתי לבוסית שלי לבשר לה שאני לא אבוא בקרוב. ענה לי המשיבון וגיליתי שאני לא מסוגלת כמעט לדבר. יצא לי קול מרוסק ומעורר רחמים. יש בזה משהו מפחיד. תחושה של אבדן שליטה. אני חושבת שזה נפלא שעם כל כך הרבה אנשים אני יכולה לתקשר כרגע באמצעות האצבעות ולא באמצעות הקול.
אני שונאת לקחת תרופות.אבל עכשיו אני מתחילה לאהוב את זה כרגע אני לוקחת כמות אדירה של תרופות. עד כדי כך שעשעיתי לי טבלת מעקב כדי שלא אתבלבל. מצד שני אני אוהבת לגלות שליטה ולקרוא את עלוני התרופות. ואז אני מגלה שאני אמורה להרגיש בחילה ולשלשל ואי אילו תופעות לוואי מחרידות. טוב, לא אמורה אבל עלולה...ומצד שני זה מספק לי תשומת לב נהדרת מהרופא. אני יכולה לשאול אותו שאלות כמו מתי ועם אילו מזונות מותר . כן, אני מאלה שמעכבים את התור לרוקחת כדי לשאול אותה שאלות סרק שבאות כדי להראות איזו נבונה אני.
ואחר כך אני חושבת: היא בטח חושבת שאני מבינה עניין, משכילה חכמ ואחראית. הרופא שלי היום אמר שאקפיד לנוח כי אני נראית לו אנרגטית. אני לא זוכרת שאי פעם הדביקו לי את התואר הזה וזה נעם לי מאד.
(כדי להצדיק את זה עשיתי כביסה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
