המקום של ג'וליאנה

לראשונה מזה הרבה זמן אני מרגישה שאני נחה באמת. אני רמגישה ששרירי הפנים שלי כבר לא תפוסים, שאני ישנה בדיוק כמה שאני צריכה. שכל פעולה שקשורה לתחזוקת הבית היא בונוס. יש לי המון המון אנרגיות שמזמן לא היו לי.

ומצד שני אני מתגעגעת לקול שלי. אני מנסה לספר לנולי סיפור ולא עומדת בזה וזה מתסכל מאד. אני ממש מחכה לחזור לזה. גם את הגעגוע אני רואה כדבר חשוב. להעריך את מה שיש בשגרה.

אני גם מתגעגעת לשליטה. אני רמגישה שכחולה יותר מדי אומרים לי מה לעשות. גם אם בשלט רחוק וזה מעיק. סבתא שלי היא דוגמא טובה לכך. היא דואגת אבל הדאגה מוציאה ממנה את השתלטנות.