המקום של ג'וליאנה

אנחנו בלי גז ואתמול עשיתי את המעשה ההגיוני: לשאול שכנים אם להם יש גז. הגעתי לשכנים שלנו, צלצלתי בפעמון והם אמרו לי לפתוח את הדלת. קצת הביך אותי לפתוח דלת זרה אבל פתחתי לאט לאט.

מצאתי אותם יושבים צמודים ומכורבלים על הספה קוראים יחד מאותו הספר ומחייכים חיוך ענקי. הלב שלי התמלא באותו רגע במין נהרה.

זו הייתה תחושה מוזרה. כמיהה אבל לא מהסוג הכואב אלא מהסוג המשמח.