המקום של ג'וליאנה

אני תמיד כל כך מתרגשת לפני פעילות בגן של נולי. זה תמיד מזכיר לי שאני אמא. הצטופפנו בגן כל אם והילד על ברכיה (היו גם שני אבות) וצפינו בשעת סיפור מומחזת: לקוף יש בעיה. הספר שולט אצלנו בבית. ונולי כל כך נהנה מההצגה ושמח לחבק את בובת הקוף בסוף ההצגה. כל כך נהניתי שנולי הרים את הראש אלי וחייך. זה היה אושר מזוקק.

אחר כך לקחתי אותו לגן השעשועים אחרי המון זמן ושם הוא נפל וקיבל מכה בשפה  זה היה מלחיץ כי ירד לו המון דם אבל הגבתי בקור רוח כי כבר ידעתי שמכה בשפתיים זה אומר הרבה דם. הוא נרגע די מהר ואז פגשנו את טוליו בקניון וקנינו לו גלידה.

היום הוא מסתובב עם שפה של דונלד דק ומספר לכולם שהוא קיבל מכה בשפם.

סבתי ממשיכה את המסורת ואומרת לנולי את שמות הצמחים שהם רואים בדרך מהגן. כשחזרנו נולי אמר לי: הנה היביסקוס והנה ביגנוניה ו-נו-סטה!  גאון קטן. מה גם שהוא זוכר הרבה יותר טוב ממני. יש משהו משמח בידיעה שהילד שלך יודע דברים שאת לא יודעת.