המקום של ג'וליאנה

אני קוראת המון לצורכי עבודה כלקטורית (ועדיין מוקסמת מזה שמשלמים לי על זה). מצד נשי אני מרגישה מנועה לכתוב בבלוג על כתבי יד שלא יצאו ושלא בטוח שיצאו. אני כותבת עליהם בדו"ח שלי אבל מדגדג לי לחזור ולכתוב על ספרים שאני קוראת בשביל הכיף.

אבל אני כבר לא מצליחה להבלע בספר כמו פעם. אולי כי התנאים לא מאפשרים והידיעה שיש לי עבודה ושאני צריכה לתת זמן קריאה ללקטורה גורמת לי לאשמה כשאני קוראת בספר אחר.

קצת לפני השינה אני קוראת ב"וינה" של אווה מנסה שאמור להצחיק ומספר על משפחה יקית מופרעת אבל לא בא לי להתחבר למשפחה יקית מופרעת כרגע, אני עוברת לדלית אורבך : וזה הסוף. קשישה שמתחילה לחיות אחורה את חיה ולהפוך לצעירה. עוד לא נכנסתי לזה מספיק. יותר קשה לי להתחבר לסיטואציות היפותטיות כאלה גם אם על פניו זה נשמע לי מעניין. כנ"ל אשתו של הנוסע בזמן שכולם מתלהבים ממנו  וממליצים.

אתמול הייתי בצומת ספרים. שלשום הייתי צומת ספרים, לפני שלושה ימים הייתי בצומת ספרים. זו לא פרסומת לצומת ספרים. טוליו חבר באיזה מועדון לעובדי המדינה שמציע 3 ספרים ב 13 ש"ח החתיכה מתוך רשימה. בחרתי את אריה הספריה (בחנות הראשונה היה), הדוב ממשיך לנחור/קרמה וילסון (בחנות השנייה היה) והאטלס המאוייר של בעלי החיים (בחנות השלישית לא היה אבל דוכן ספרים פגומים ב15 ש"ח היה גם היה) קניתי שם לעצמי את ילדת איקרוס של הלן ניאמי (טרם קראתי) ואיזה ספר שאני לא זוכרת את שמו אבל שייך לסוג הצ'יק ליט על סופרת ילדים שנישאה למפיק בהוליווד וחייתה כאשתו של עד שאבדה את זהותה. אותו מפיק התגרש ממנה (בשיחה סלולרית) והיא מגלה את עצמה מחדש. מוכנה לתרום אצבע אם היא לא תמצא גם אהבה ע"פ מיטב חוקי הז'אנר.

כן, כרגע יש לי המון ספרים טובים על המדף ואני בוחרת להזין את נשמתי במקדונלדס של הספרים . נו, גם אם אוכלים אנטריקוט לפעמים רוצים פרוסה עם שוקולד כמאמר המשורר.