המקום של ג'וליאנה

אתמול היה לנו יום גיבוש מטעם העבודה בפארק אלונה. זה מדהים כמה אנטי יכול לעורר עצם הציפייה מאנשים שלכאורה קשורים זה לזה רק בקשרי עבודה -תתגבשו וזהו!

ובכן, ממש אבל ממש נהניתי!

מעבר למראות הנפלאים של הפריחה והיום המושלם  שבא כאילו בהזמנה  היה ממש משעשע להשתייך לקבוצה ודווקא עם האנשים הכי שונים ממני שאפשר להעלות על הדעת, הטיפוסים הכי מוחצנים במכללה. היינו קבוצה מאד פעילה וורבלית וניצחנו את הקבוצות האחרות בנוקאאוט (אני תרמתי את המוח שלי לחידות ביחד עם עוד שתיים יותר מופנמות ממני) אבל הרשיתי לעצמי להשתולל ולהשתגע ביחד עם כולם.

זה מעניין לראות כמה דינמיקה קבוצתית משפיעה גם על טיפוסים מופנמים כמוני וכמה מהנה לשבור את המחסומים הרגשיים ולהציג אני אחרת שרוב האנשים לא הכירו(כולל אני עצמי). היי, רוב האנשים במקרה הטוב הכירו אותי בפנים ולא מעבר לזה.היה גם נחמד לראות את זה קורה לאנשים מופנמים אחרים. הרבה צחוקים היה שם.

היו לנו משימות השרדות דמיקולו ולי היה פחד להיכשל אז בחלקן הייתי צופה מהצד. הרגשתי כמו משה מלצר חולון שלא תורם הרבה לקבוצות. אם היו הדחות הייתי פורשת לי לקרוא ספר, מה רע? אבל לא הדיחו....

והלכנו על קרשים ועשיתי את זה כמו גדולה (מי שמכיר אותי יודע שזה לא מובן מאליו). ומצד שני דרגת הקושי הייתה מותאמת למשתתפים שחלקם קרובים לפנסיה.

אני בטוחה שזה נחמד להיות מוכרת בעוד מחלקות בעבודה שרגלי לא דרכה בהן וגם להכיר אנשים חדשים שבקושי ידעתי שהם קיימים.

וגם הצוות של מעגל האבנים שאחראי על הפעילות היה מאד נחמד. שאנטי שאנטי סטייל אבל התאים לי השאנטי.

היה שם מין מרבץ נחמד מתחת לעצים וחשבתי איזה חלום זה יכול להיות לשבת שם ולקרוא.