היה לי סופשבוע כל כך מוצלח שהצלחתי לקבל בסובלנות את פגעי בוקר יום ראשון.
נולי ואני מחכים בתור בסופר: נולי משתעמם ומתחיל להוציא חבילות מסטיקים מהמדף. אני במצב רוח טוב ולכן במקום לכעוס אני עושה פרצופים מצחיקים לנולי ובוחנת כל חבילת מסטיק כאילו אני עובדת בבקרת איכות של המפעל. מסתכלת באנינות ופוסקת – לא ! נולי מתגלגל מצחוק ומחזיר את המסטיק למדף. ומוציא חבילה אחרת. פתאום אני שמה לב שאנחנו במרכז תשומת הלב אבל זה לא מפריע לי. וככה הפכנו לצמד הווי ובידור.
אנחנו יושבים במסעדה עם נולי. זבוב תועה עף על נולי. נולי מעקם את הפרצוף וטוליו אומר לו: עוף זבוב. נולי מתגלגל מצחוק.
שיר שנולי המציא: א-מא, א-בא דודה דודה דודה, סבתא סבא דודה דודה דודה.....
אתמול כשטוליו השכיב את נולי אז נולי אומר לו: "לא נאה ולא יאה" טוליו משיב לו: לא יעה ולא מטאטא! שוב צחוק מתגלגל.
המנהג החדש של נולי הוא לעבור מהכיסא שלו במכונית לכיסא הנהג, ולהגיד: "אני הנהג!". אמרתי לטוליו שאנחנו צריכים לאייש את המקום שלו לפני שנולי נכנס.
בגיל 17 אני אהפוך את נולי לנהג בוס שלי.
גילינו מסעדה חדשה חמודה אי שם בכפר רות (בזכות הרוח ההרפתקנית שלי). לה פיורנטינה שמה. בכיוון שהיא מסעדה שנחבאת לה אי שם היינו בכל רגע נתון שתי משפחות בכל המסעדה. בדיוק ברגע השקט שהחליפו מוסיקה נולי מצא לנכון להגיד: "ישבנון לא אוכלים הישבנון בשביל הטוסיק שלי!"