המקום של ג'וליאנה

לפני כמה ימים לקחתי את נולי לסופרפארם לקנות לו תרופה. אני עומדת מול הרוקחת ונולי רוצה לרוץ בחנות. בהתחלה עצרתי אותו אבל הרוקחת אמרה לי: תניחי לו, הוא בודק את הגבולות ולא יקרה כלום. היא נראתה לי כמו אימא מנוסה והחלטתי שלשם שינוי אני בוחרת בפתרון הקל והנחתי לו תוך כדי שמירה על קשר עין. פתאום אני רואה מחוץ לחנות כתם קטן וכתום שדומה באופן חשוד לטריינינג של נולי. רצתי כמו טיל מונחה(הארנק נשאר על הדלפק) רק כדי לגלות שאין שם אף אחד. הסתכלתי לתוך החנות ושם ראיתי נולי שמח וטוב לב. אמרתי לרוקחת שהוא יצא מהחנות וזו אומרת: לא חשבתי שהוא יעשה את זה, הוא ילד סקרן יותר מהממוצא. נולי זכה לשבח ואמא שלו זכתה לעוד כמה שערות לבנות. כבר התרגלתי ל"צדק" הזה.

במסגרת גיל ההתבגרות הזעיר הזה נולי מתיישב במקום במקום שלו במכונית במושב הנהג, אתמול הוא גם ברח לנו בחניה והיינו צריכים לרדוף אחריו בהיסטריה. כאשר הוא עושה משהו מסוכן אני שמה לב שהקול שלי עולה לגבהים מסוכנים. אותו זה מבדר ברמות על.

אבל מסתבר שאת הפחדים הצלחתי להכניס לו. אתמול נולי חלם שמכונית דורסת אותו. הוא בכה בכי תמרורים ואני ניגשתי אליו ואחרי שחיבקתי אותו והרגעתי אותו שאלתי על מה הוא חלם. אני חושבת שלדבר על פחדים עוזר בהתמודדות איתם. כשלי היו סיוטים לסבתא רבתא שלי היה פיתרון-תיקון חלום. לדמיין את הסיטואציה בחלום וגם את הפתרון שלה.

נולי אמר לי שהוא חלם שמכונית באה. שאלתי אותו אם הוא חלם שהיא דורסת והוא אמר שכן. דמיינתי איתו את הפתרון: המכונית עוצרת, אנחנו מסתכלים טוב טוב לפני שאנחנו חוצים וככה אנחנו שומרים על עצמנו. הסתברתי לו שיש מקומות בהם מותר לרוץ,כמו בגינה הציבורית או בחצר של הגן ויש מקומות שאסור.

בהתחלה לא הבנתי מאיפה בא לו החלום הזה אבל נזכרתי שאני מזהירה אותו בלי סוף שליד הכביש עומדים ואנחנו חוצים את הכביש במהירות (טוליו שם לב לזה). ואז קלטתי שבגלל הניסיון הרע שהיה לי (נדרסתי בגיל 8) אני מעבירה בהתנהגות שלי את הפחדים שהיו לי. אני חוצה מהר כדי למנוע אפשרות שנולי יעצור באמצע הכביש ויש בזה היגיון אבל עם הפעולה הוא קולט גם את הפחד.

אולי זה פחד בריא בהתחשב בכל התאונות האיומות שמעורבים בהם ילדים ובמיוחד במודיעין המלאה צמתים סואנים ללא רמזור.

כנראה שפחדים זה באמת חלק בלתי נפרד מההתמודדויות שלנו בחיים, זה יכול להיות מעצור וזה יכול להיות גם אמצעי זהירות.