המקום של ג'וליאנה

לי יקירתי כתבה פוסט נהדר ומעורר מחשבה על הגשמה עצמית ומימוש עצמי.  . התחברתי למשפטים שאני מביאה כאן והחלטתי שהכי טוב יהיה להביא אותם בשלמותם.

"...וגם פה כל המושגים ראויים לבדיקה - כי לאו דווקא שבשעתיים שתפני לך ליצירה תהיי הכי מאושרת. אולי תהיי הכי מאושרת בפארק עם הילדה*, ואולי אפילו בעבודה שלך שאת לא אוהבת, כי היא נותנת לך מנוחה מהראש של עצמך וקצת אינטראקציה לא מחייבת עם אנשים אחרים.

כי הקֶשב לקול הפנימי הוא עבודה מתמדת, ולעבוד משרה מלאה ולגדל ילדים ולקלוט בבלי דעת ולא בבלי דעת כל מיני ציפיות ואמונות חברתיות - וקשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף, אמרו חז"ל, ועם זאת הציפייה לקריירה והגשמה עצמית - כל זה מכביד מאוד על התדר ומקשה על ההקשבה. אבל בעיני בלי ההקשבה הזאת אין הגשמה עצמית. ואתם יודעים מה, נמאס לי מהמושג הזה הגשמה עצמית, הוא לא מוצא חן בעיני. מימוש עצמי עדיף, ומבחינתי הדבר שצריך להיות הכי ממשי הוא הקול הפנימי, ובשביל זה צריך להקשיב לו בלי דעות קדומות (ושיקפצו כולם!)"

אני לא מאמינה באושר תמידי. אני חושבת כמו לי שחשוב להעריך מחדש כל פעם מחדש את המקום שבו אנחנו נמצאים ולשאול אם הוא נכון לנו. איפה יותר טוב לנו כרגע, איפה לשים את המיקוד הרגשי שלנו כרגע. האם כרגע בעבודה אני מרגישה שטוב לי ושאני צומחת בה? ואולי כרגע אני בכלל לא צריכה לצמוח אלא לדגור קצת. מעבר לפרנסה עבודה יכולה לשמש כמרגוע לנפש. אם העבודה היא טכנית זה אומר שאפשר לתת מנוחה לראש שבזמן אחר עובד שעות נוספות. ולפעמים דווקא ההיפך: העבודה היא מקום אחר שמאפשר לך להפעיל את היכולות השכליות שלך, את כושר המוטיבציה והמשא ומתן שלך, את האסרטיביות ואת יכולת האירגון.

והבית, כפי שגיליתי במחלות האחרונות של נולי, יכול להיות גם מקום מפלט, גם מקום שמאפשר לך לדגור על רעיונות ומחשבות גם כשאת שקועה בעבודות הבית או בהקראה חוזרת של ספר ילדים שכבר נמאס לך ממנו מזמן. זה מקום ללמוד את הילד שלך, זה מקום לעבוד ולסירוגין להרפות (באופן מפתיע, ילדים לא צריכים אותנו צמודים 24 שעות. זה גם תירוץ למנוחה(.

ולפעמים יש צורך גם בקצת אומללות בריאה כזאת. לא כזאת שמורידה אותך למטה אלא כזאת שנובעת כתוצאה מכאבי גדילה.וגם הגדילה הזאת זה ביטוי של צורך. דוגמא טובה לכך היא הבחירה להיות אמא. אימהות זה אחד מהתפקידים הכי תובעניים ודורשים המון עבודה עצמית מול הילד וגם מול עצמך. זה תפקיד מלא בשאלות ומלא בויתורים וכל אמא תגיד את זה. ומצד שני אני מרגישה שהנפש שלי עם כל הקיטורים גדלה. שאני מרגישה אהבה שלא הרגשתי קודם, אני מרגישה שאני בתהליך למידה עצום ולפעמים כואב.

ובחיים לא הייתי מוותרת על זה.